בר"ע 19/74

תקציר

פסק הדין המדובר הוא דחיית ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי להגן על אישה מפני בעלה. הבעל הגיש בקשה לערער על ההחלטה, שאסרה עליו להיכנס לדירה שבה התגוררו אשתו וילדיו, בנימוק שמדובר בצעד מופרז וכי לבית המשפט המחוזי אין סמכות להוציא צו כזה. עם זאת, השופט דחה טענות אלה וקבע כי הן מיותרות וחסרות בסיס. היו כמה מקרי אלימות בין הבעל לאישה, כולל אחד ב-15 בדצמבר 1973, שבו הבעל היכה קשות את אשתו ונזקק לאשפוזה. בית המשפט הכיר בכך שבעוד שבדרך כלל יש לכבד את זכותו של הבעל לגור בדירתו, מדובר במקרה שבו לאישה היה חשש לגיטימי מאלימות והיא נזקקה להגנה. השופטת הדגישה כי התנהגותו האלימה של הבעל אינה מקובלת וכי חובתו העיקרית של בית המשפט היא להגן על האישה והילדים. ההחלטה לא שללה מהבעל את זכויות הבעלות שלו על הדירה ולא זיכתה את האישה מחובותיה הזוגיות, אך היא הייתה אמצעי זמני להבטחת ביטחונה של האישה. יתר על כן, השופט ציין את ההתדיינות המשפטית הענפה של בני הזוג, והמליץ להם לחפש פתרון בדרכי שלום או, אם בלתי אפשרי, להסכים על תנאי גירושין. הבעל חויב לשאת בהוצאות המשיבים, ובקשת הערעור נדחתה. פסקה מקיפה זו מאגדת בתוכה את עיקרי פסק הדין, לרבות הרקע, השיקולים המשפטיים ופסק הדין הסופי.