ת"פ 32531-12-11

תקציר

הכרעת הדין מזכה את הנאשם משני אישומים של מסירת מידע כוזב בדו"ח לפי סעיף 117(ב)(1) לחוק, ומרשיע אותו בששת האישומים הנותרים. ששת סעיפי האישום כוללים שתי עבירות של מסירת הצהרות כוזבות לפי סעיף 220(2) לפקודה, שתי עבירות של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים לפי סעיף 220(4) לפקודה, ושתי עבירות של ניהול פנקסי חשבונות כוזבים ומרמה או תחבולה לפי סעיף 117(ב)(6) ו-(8) לחוק, בהתאמה. הראיה העיקרית במשפט הייתה דבריה של כלתו של הנאשם, אשר נחקרה שבע פעמים והזכירה את הנאשם בשלוש מהודעותיו. הכלה נמצאה כעדה אמינה, למרות ניסיונותיו לחזור בו מדבריו במהלך עדותו בבית המשפט. גם טענותיו בדבר הפעלת לחץ בחקירות, נדחו, שכן השופט העדיף את עדותו של החוקר, שציין כי הנאשם לא הופעל עליו לחץ והוסברו לו זכויותיו. לאחר מכן פנה השופט לבחון את משקל דבריה של הכלה. נמצא כי הם מכילים פרטים שונים אודות עבירות המס שביצע הנאשם, ובאופן כללי עקביים ומפלילים את עצמם. השופט קיבל אותם כדוברי אמת, אך זו לבדה לא הייתה עילה מספקת להרשעה. השלב הבא היה לבחון האם הראיות שהוצגו במשפט תומכות בדברי הכלה. השופט ציין כי ישנם מצבים בהם בית המשפט זקוק לראיות נוספות כדי להרשיע את הנאשם, במיוחד כאשר העד הוא מסוג "טיפוס" שהופך את בית המשפט לזהיר יותר, כגון שותף שטרם נגזר דינו. במקרה זה, היו שלושה נימוקים לדרישת ראיות תומכות: (1) הכלה הייתה שותפה; (2) דבריו נמסרו מחוץ לכותלי בית המשפט; (3) טרם נגזר דינו. השופט מצא כי החשבוניות שקיבל הנתבע מהכלה אכן נופחו, ותמך בגרסתה של האחרונה לאירועים. עדותו של בנה של הכלה תמכה אף היא בגרסתו של הנתבע כי החשבוניות נופחו וכי הנתבע רכש סחורה בשווי של 1,500 עד 2,000 ₪ בחודש. מנגד, טענת הנתבע כי החשבוניות משקפות עסקאות אמיתיות לא הייתה משכנעת, מה גם שלא הביא כל ראיה שתתמוך בטענתו, למרות שהצהיר בחקירתו הראשונה כי ביכולתו למסור העתקים של השיקים שמסר לכלה. השופט דחה גם את טענת הנאשם כי יש לזכות אותו מחמת אכיפה בררנית, שכן בא כוח הנאשם לא הביא כל ראיה למניעים פסולים של התובע בבחירתו להגיש כתב אישום נגד הנאשם ולא נגד חשודים אחרים. בסופו של דבר, השופט הגיע למסקנה כי הנתבע אכן רכש חשבוניות מנופחות כדי להונות את רשויות המס.