ת"א 6664/04

תקציר

המקרה נסוב סביב חובת זהירות של מעסיק כלפי עובד בעת הגשת תלונה במשטרה. על המעסיק להיות בעל תשתית ראייתית סבירה ומינימלית להגשת תלונה נגד עובד, אך גם לא להיות מחויב לחקור ולברר את העובדות עד תום, שכן זוהי חובתה של המשטרה. הרף הראייתי אינו גבוה במיוחד, וניתן להגדירו כקיומו של חשד סביר לביצוע עבירה, הנבדק בכל מקרה לגופו. במקרה ספציפי זה, המעסיק ערך בדיקה סבירה, והיה לו בסיס ראייתי מספיק להגשת תלונה נגד העובד. כמו כן, פעולות המעסיק נתמכו על ידי ייעוץ משפטי והוסכמו על ידי ועד העובדים. טענות העובד בדבר אי ביצוע ספירת מלאי, חובת שימוע רשלנית ואי עמידה בנוהלי החברה נדחו כולן. השופטת דחתה גם את הטענה כי החברה הייתה צריכה לנהל עימות בין העובד למתלוננת, שכן מדובר בפעולת חקירה שצריכה להתבצע על ידי המשטרה. בסיכומו של דבר, התביעה בגין רשלנות ולשון הרע נדחתה, ונמצא כי לעובד לא נגרמו נזקי השתכרות עקב ההשעיה או ההעברה הזמנית. גם תביעת הנכות הנפשית של העובד נדחתה על סמך חוות דעת של מומחה שמונה על ידי בית המשפט. לבסוף, הציע השופט כי על רשויות התביעה לשקול את התנהלותן בעיכוב המשפט למעלה מחמש שנים, דבר שעלול היה למנוע מהעובד משפט מהיר ואת זכותו לכבוד.