עפ"ג 40659-03-23

תקציר

הערעור מתייחס לשני כתבי אישום נגד המשיב בגין גידול קנאביס בדירתו. בית משפט קמא הטיל בין היתר תשעה חודשי עבודות שירות וקנס של 50 אלף שקל. המערער ביקש להחמיר בעונש ולחלט את דירת המשיב. באשר לערעור על העונש, מצא בית המשפט כי חריגתו של בית משפט קמא ממתחם העונשין שנקבע אינה ראויה, והחמיר את העונש לעשרה חודשי מאסר. השופטים הדגישו כי שיקולי הרתעה בעבירות סמים קודמים לשיקולים אישיים. על אף שהמשיב עבר הליך שיקומי, יש להביא לכך ביטוי במסגרת העונשית שנקבעה. עוד הדגיש בית המשפט כי המשיב ביצע את העבירה השנייה לאחר שהורשע באישום הראשון, תוך הפגנת חוצפה פלילית. עם זאת, בהתחשב בנסיבות השיקום ובנסיבות מקלות אחרות, הטיל בית המשפט את העונש הנמוך ביותר בטווח הענישה המתאים שקבע בית משפט קמא. בערעור על החלטת החילוט הדגיש בית המשפט כי חילוט דירת מגורים המשמשת לגידול קנאביס אפשרי אך יש לעשותו בזהירות ובמשורה. השופטים פירטו את הפסיקה בנושא, שעדיין אינה קובעת מדיניות ברורה. הם הסבירו כי על בית המשפט לשקול את היקף השימוש בדירה, את שווי הדירה והסמים, את הנסיבות האישיות והרפואיות ואת הזכות למגורים ולאמצעי מגורים סבירים. במקרה הנוכחי החליט בית המשפט שלא להתערב בהחלטתו של בית משפט קמא שלא להורות על חילוט, נוכח הפעילות העבריינית המוגבלת, הליך השיקום של המשיב ונסיבותיו הרפואיות והכלכליות. עוד ציין בית המשפט כי בית משפט קמא הטיל קנס גבוה, המשקף את העונש הכלכלי. לפיכך נדחה הערר בעניין החילוט.