ע"א 1527/97

תקציר

בית המשפט העליון פסק בערעור שהגישה חברת בנייה על החלטת פקיד השומה בעניין חישוב ניכוי הוצאות ריבית בגין פרויקטים ספציפיים למגורים. החברה הייתה "קבלן קונסטרוקטיבי" וטענה לניכוי עלויות ריבית המיוחסות לפרויקטים בודדים, הנתמכות בראיות, לפי סעיף 17 לפקודת מס הכנסה. פקיד השומה, לעומת זאת, החיל נוסחה לפי סעיף 18(ד)(2)(ב), תוך התעלמות מההקצאות הספציפיות של החברה. בית המשפט הכריע לטובת החברה, ופירש את סעיף 18(ד) באופן מצמצם, והתיר את הנוסחה רק כאשר לא ניתן היה להוכיח את ההקצאה. פרשנות זו התיישבה עם תכלית החוק להבטיח תשלום מס אמיתי על בסיס ייחוס הוצאות אמיתי. למרות ההכרה בקשיים מעשיים פוטנציאליים בפיקוח הפיננסי, הדגיש בית המשפט את הדיוק על פני הנוחות המינהלית, תוך שימת דגש על הטלת מס צודקת ומבוססת עובדות, עמדה הנתמכת על ידי דעת הרוב, כולל הנשיא א' ברק. הייתה התנגדות מצד המשנה לנשיאה ש' לוין, שהעדיף את היישום האחיד של סעיף 18(ד) למניעת פרקטיקות מניפולטיביות של נישום, והדגיש את מטרת המחוקק לקשר במדויק בין ניכויי הוצאות לבין לוחות זמנים של הכנסה. בסופו של דבר, החברה הורשתה להחיל ניכויים ספציפיים, וקבעה תקדים לחישובי מס אמיתיים שבהם הוכחו הקצאות הוצאות.