ע"ע 1117/01

תקציר

תיק בית המשפט סובב סביב ייחוס הכנסות מחברת בית ליחיד לצורך חישוב דמי ביטוח לאומי. המערערת, בעלת מניות בחברת עץ נוי בע"מ, ערערה על קביעת המוסד לביטוח לאומי כי עליהם לשלם הפרשות על הכנסותיהם מהחברה, לרבות דיבידנדים ורווחים שלא חולקו. המערער טען כי אין לראות בהכנסתם מהחברה הכנסה מיגיע, שכן היא מיוחסת להם אך ורק לצרכי מס הכנסה לפי סעיף 64 לפקודת מס הכנסה. הם טענו כי יש להחיל את פסק הדין במקרה דומה, מתתיהו וייס, שם קבע בית המשפט כי הכנסה מחברה משפחתית המיוחסת ליחיד לצורכי מס אינה נחשבת כהכנסה לדמי ביטוח לאומי. עם זאת, בית המשפט, המיוצג על ידי השופטים א' תיבון, מלכה ופיינשטיין, חלק על טענת המערער. הם הבדילו את עניינו של המערער מתקדים מתתיהו וייס, שכן האחרון עסק בחברה משפחתית, ואילו הראשון עסק בחברת בתים. בית המשפט פירש את החוקים והתקנות הרלוונטיים והגיע למסקנה כי יש להתחשב בהכנסותיה של חברת בית, לרבות רווחים בלתי מחולקים, בעת קביעת דמי הביטוח הלאומי. הסיבה לכך היא שבחברת בית, הרווחים מחולקים בין בעלי המניות, והכנסתו של כל בעל מניות מחושבת על פי אחוז החזקת המניות שלו. משכך, קבע בית המשפט כי יש לספור את הכנסותיה של המערערת מדיבידנדים ורווחים בלתי מחולקים מחברת הבית בדמי הביטוח הלאומי. עם זאת, יש לחשב את התרומות על פי התקנות, המתייחסות למקור ההכנסה העיקרי. לשנת 1996 יחושבו ההפרשות על הכנסות מדיבידנד בשיעור החל על מי שהכנסתו העיקרית אינה משכר. עוד הבהיר בית המשפט כי שנת המס לתשלום דמי ביטוח תהיה השנה שבה חולקו הכנסות החברה לבעלי המניות, גם אם שילמו עליה מס הכנסה בשנים קודמות. בנוסף, חויב הביטוח הלאומי בהחזר הוצאות המשפט של המערערת.