עת"מ 1376/06

תקציר

העותר, הבעלים הרשום של חלקת קרקע בהרצליה המיועדת לצורכי ציבור משנת 1947, הגיש עתירה נגד עיריית הרצליה, הוועדה המקומית לתכנון ובנייה והוועדה המחוזית, בבקשה להשבת הקרקע ולביטול ייעודה הציבורי. בעתירה נטען כי המשיבים לא פתחו בהליכי הפקעה במשך למעלה מ-60 שנה, דבר המלמד על נטישת מטרת ההפקעה ומצדיק את ביטול הייעוד הציבורי ושינוי ייעוד המגורים. מנגד, טענו המשיבים כי הקרקע הועברה מרצון על ידי העותרת תמורת שטחים ציבוריים במתחם אחר, מה שהופך אותה לעסקה מסחרית ולא להפקעה. הם הדגישו את חשיבותה של הקרקע כעתודה ציבורית ואת הצורך לשמור על ייעודה הנוכחי. בית המשפט פסק לטובת המשיבים ודחה את העתירה. נמצא כי העותרת יזמה את העברת הקרקע מטעמים כלכליים והסכימה לכך מרצונו החופשי. זאת ועוד, הצורך הציבורי בקרקע לא פחת עם הזמן, והמשיבים התכוונו להשתמש בה לצרכי ציבור. עם זאת, בית המשפט הורה למשיבים לנקוט צעדים מעשיים לקראת מימוש ייעודה הציבורי של הקרקע בתוך עשר שנים, תוך הכרה באוזלת היד המופגנת בפיתוח תכנית ספציפית לשימוש בה. פסק הדין הדגיש את האינטרס הציבורי בשמירה על עתודות הקרקע ואת הצורך בפעולה מהירה לטובת הקהילה, תוך פסיקת הוצאות משפט למשיבים.