ה"פ 200311/98

תקציר

בית המשפט דחה את טענותיו של עותר בדבר יחסיו עם הבנק והתנהלות הבנק כלפיו. העותר טען כי הבנק הצמיד סכין לצווארו ואילץ אותו לשעבד את אדמתו, אך הראיות הראו כי העותר הוא זה שהציע לראשונה את הרעיון של שעבוד על ביתו כדי להבטיח את חוב החברה שלו לבנק. דרישות הבנק לביטחונות נוספים נמצאו לגיטימיות, וטיעוני העותר בדבר איומים ולחץ לא נתמכו בראיות. עם זאת, השופט מצא צדק בטענותיה של עותרת אחרת, אשתו של המבקש, שלא הייתה מעורבת בניהול הכספי של החברה. לטענתה, היא אולצה לשעבד את זכויותיה בנכס המהווה את מקום מגוריה, תחת איום מצד בעלה ומבלי שהבנק ידע אותה באופן מלא על השלכות חתימתה. השופטת קבעה כי הבנק הפר את חובת הגילוי ותום הלב כלפיה, ולכן שטר המשכנתא בוטל כדין. השופט הורה לבנק לבטל את רישום המשכון על זכויותיה של אשתו של המבקש במקרקעין. טענות שני המבקשים נדחו, ולא נפסקו הוצאות.