עפמ"ק 2062-03-20

תקציר

בית משפט ישראלי פסק בערעור על עונשו של אדם שלא ציית לצווים שיפוטיים מרובים להרוס בניין שבנה ללא ההיתר הנדרש. המערער טען, כי בית משפט קמא לא שקל די הצורך את מצבו הבריאותי והנפשי הרעוע בעת מתן גזר דינו. גזר הדין המקורי הטיל קנס של 12 אלף שקל, חמישה חודשי עבודות שירות, מאסר על תנאי ודמי התחייבות בסך 25 אלף שקל להימנע מביצוע עבירות נוספות. המשיב, שייצג את המדינה, הדגיש את חומרת העבירה ואת הצורך בהרתעה במקרים כאלה. ערכאת הערעור הסכימה עם המשיב ודחתה את הערעור, בנימוק של התנגדותו הממושכת של המערער לחוק וחוסר יעילותם של עונשים קודמים. מתוך הכרה בחומרת העבירות הקשורות לתכנון ולבנייה, קבע בית המשפט כי העונש הולם, תוך איזון בין חומרת העבירות לבין נסיבותיו האישיות של המערער. בפסק הדין הודגש כי מאסר בפועל מוצדק בדרך כלל במקרים כאלה וכי העונש שהוטל היה בטווח המקובל. כמו כן, ביטל בית המשפט את ההוראה הנוגעת ללוח הזמנים לעבודות שירות, נוכח מצב החירום, והחזיר את הדיון לבית משפט קמא לבירור נוסף.