ת"פ 135/08

תקציר

הכרעת הדין מתייחסת לשוטר שירה למוות בחשוד בסחר בסמים במהלך מבצע. האירוע התרחש במאי 2002, אך נגד הקצין הוגש כתב אישום רק במרץ 2008, כמעט שש שנים לאחר מכן. ההגנה טענה כי השיהוי פגע ביכולתו של הקצין להגן על עצמו, שכן הזיכרונות מתפוגגים והראיות אובדות עם הזמן. הם ביקשו לבטל את כתב האישום בנימוקים אלה. הפרקליטות הודתה כי חל שיהוי, אך טענה כי חומרת העבירה גוברת על כל קושי שנגרם עקב השיהוי, וכי האינטרס הציבורי בהעמדה לדין בעבירה כה חמורה הוא המכריע. עוד ציינו כי כל שיהוי עשוי לפעול לטובת הנאשם, שכן הנטל הראייתי מוטל על התביעה. השופט הסכים כי נפלו ליקויים חמורים בטיפול בתיק, ותיאר את התנהגות הרשויות כ"מבישה" ומאופיינת ברמה גבוהה של רשלנות. עם זאת, היא נמנעה מלבטל את ההליך כליל, מתוך סברה כי יש להעריך את השפעת השיהוי לאחר המשפט, על סמך הראיות שהוצגו. השופט הגיע למסקנה כי נכון יותר לברר את טענת ההגנה המשפטית בתום ההליך, לאחר שהתמונה הראייתית המלאה תהיה זמינה. הבקשה לבטל את כתב האישום בעילות אלה נדחתה, והמשפט יימשך.