רבני 805488/11

תקציר

פסק הדין דן בסמכותו של בית הדין הרבני לדון בתביעה בעניין שכר לימוד לילדים בוגרים להורים גרושים. האב הגיש בקשה לחופשה כדי לערער על החלטה קודמת, בטענה כי לבית המשפט המחוזי אין סמכות לבטל פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה. עם זאת, בית הדין הרבני קבע כי התביעה למזונות, לרבות הוצאות שכר לימוד, יכולה להיות מוגשת על ידי האם גם לאחר בגרות הילדים, שכן היא מתייחסת לתקופה בה התגוררו עמה וצרכיהם סופקו על ידה. בית המשפט הסביר כי לתביעה שני היבטים: ראשית, טענת האם כאפוטרופוסית הטבעית לילדיה הקטינים, שהייתה מקובלת בדרך כלל; ושנית, תביעתה העצמאית לחלקו של האב במזונות הילדים לאחר שהפכו לבגירים, שהתבססה על דיני ההשבה הכלליים. בית המשפט הבהיר כי סמכותו לפסוק מזונות נבעה מתביעת הגירושין המחייבת ומפסק דין שרגאי, שאיפשר לבית המשפט לפסוק בתביעת אם להשבת הוצאות מזונות ילדים. על פי פסק הדין בע"א 5267/04, ניתן להגיש את תביעת האם למזונות לאחר בגרותה כתביעה להשבת רכוש, גם אם הילדים לא היו קטינים. עם זאת, בית המשפט הדגיש כי יש צורך לבחון את השאלה האם לבית הדין הרבני סמכות לקבוע את חובת האב בתשלום שכר לימוד עבור ילדים בוגרים, מה גם שהחובה לא הוזכרה במפורש בפסקי דין קודמים. בית המשפט הגיע למסקנה כי בסמכותו לפסוק רק בתביעת האם להחזר הוצאות שהוצאו בפועל, ולא בהתחייבותו הישירה של האב כלפי ילדיו הבוגרים. מאחר שעצם החובה לשלם שכר לימוד לא הייתה מובנת מאליה במקרה זה, ההכרעה לגופה נפלה מחוץ לסמכותו של בית המשפט. לפיכך, בית הדין הרבני נעדר סמכות לדון בתביעת האם להוצאות שכר לימוד עבור ילדיה הבוגרים ויכול היה לפסוק רק בהוצאות שהוצאו בהיותם קטינים.