בג"צ 9593/04

תקציר

העותרים, כמה כפרים פלסטיניים בגדה המערבית, ערערו על הנוהג של המשיבים (המפקד הצבאי הישראלי ורשויות ישראליות אחרות) להגביל את גישתם לאדמותיהם החקלאיות. לטענתם, הגבלות אלה פוגעות בזכויותיהם לחופש תנועה וקניין, וכי המשיבים נמנעו מאכיפת החוק על מתנחלים ישראלים שהטרידו ותקפו אותם. ההיבט השני של העתירה עסק בהימנעותם של המשיבים מנקיטת צעדים נגד מתנחלים ישראלים שתקפו חקלאים פלסטינים ופגעו ברכושם. בית המשפט קבע כי על המפקד הצבאי להימנע מהטלת הגבלות על גישתם של חקלאים פלסטינים לאדמותיהם, שכן הגבלות אלה אינן מידתיות ופוגעות בזכויותיהם לחופש תנועה ולקניין. בית המשפט מצא כי אין די בהצדקות שהניבו המשיבים להגבלות אלה – שמירה על הביטחון והגנה על חקלאים פלסטינים מפני התנכלויות של מתנחלים ישראלים. בית המשפט הדגיש כי על המפקד הצבאי להגן על החקלאים הפלסטינים באמצעות נקיטת צעדים נגד מבצעי האלימות, ולא באמצעות הטלת הגבלות נוספות על החקלאים עצמם. עם זאת, בית המשפט הכיר בכך שייתכנו מקרים חריגים שבהם הצורך הקונקרטי מחייב הגבלות זמניות כדי להגן על חיי אדם. באשר לאכיפת החוק, קבע בית המשפט כי חובותיהם של המשיבים להגן על זכויות העותרים ברורות, וכי עליהם לנקוט בכל האמצעים העומדים לרשותם כדי לאכוף את החוק ולהגן על ביטחונם ורכושם של החקלאים הפלסטינים. למרות שהמשיבים תיארו צעדים שננקטו לשיפור אכיפת החוק, בית המשפט מצא כי מאמצים אלה לא צלחו וכי המצב בשטח היה בלתי נסבל. בית המשפט קבע קווים מנחים לפעולות המשיבים, ובכלל זה הבטחת שלומם של החקלאים הפלסטינים, מתן הנחיות ברורות לכוחות בשטח, הגנה על רכושם של חקלאים ובירור מיידי של תלונות. החלטת בית המשפט התבססה על ההבנה כי המשיבים ימלאו את התחייבויותיהם, ונותר להם לקבוע את האמצעים הספציפיים להשגת מטרה זו. לבסוף, הדגיש בית המשפט כי על המשיבים לטפל בליקויים באכיפת החוק, שכן הנושא הובא לידיעת הדרגים הגבוהים ביותר בממשל.