ע"פ 7164/10

תקציר

בערעור על תחולת סייג השכרות כמפורט בסעיף 34ט לחוק העונשין, בחן בית המשפט האם ניתן לפטור את המערער מאחריות פלילית בשל שכרות. המערער, ששכרותו ניכרה במהלך האירוע, טען כי על מדינה זו לשלול כוונה, ובכך להשפיע על הרשעתו במספר עבירות כגון סיכון חיים והתנהגות מאיימת, כולן טעונות כוונה. בית המשפט הדגיש כי לא ניתן להציג בערעור טענות שכרות שלא הועלו במשפט אלא על בסיס תשתית עובדתית מבוססת, ובכך דחה טענות חדשות בשל היעדר תשתית עובדתית נדרשת במשפט. בית המשפט ניתח האם התנאים הסטטוטוריים לשכרות – השפעת אלכוהול, חוסר יכולת להבין, לשלוט במעשים או להכיר במעשים פסולים – התקיימו, והגיע למסקנה שהם לא הוכחו מספיק. יתר על כן, אפילו שכרות חלקית, המרגיעה אך אינה שוללת מחשבה פלילית, לא הוכחה. תקדימים משפטיים תומכים בחסכון ביישום הגנות שכרות, וקובעים כי יש צורך בפגיעה משמעותית כדי לתרץ עבירות מבוססות כוונה. משכך, נדחה הערעור, תוך שהוא מאשר אחריות פלילית שכן המערער לא הוכיח "אי יכולת ממשית" באותה עת, כאשר בית המשפט הדגיש את תכליתו ההגנתית של החוק להרתיע עבירות שכרות ולשמור על שלום הציבור.