בג"צ 726/94

תקציר

פסק הדין נסוב סביב בקשתן של שתי חברות ביטוח, כלל ומגדל, לאשר להן להקים קרנות פנסיה בישראל, שיאפשר להן להשקיע באג"ח ממשלתיות ייעודיות, בדומה לקרנות הפנסיה הקיימות. בקשותיהם נדחו שוב ושוב על בסיס מדיניות שמטרתה לשמר את הסטטוס קוו עד לגיבוש מדיניות פנסיה חדשה, המגבילה קרנות חדשות מרכישת אג"ח ייעודיות. החלטה זו עוגנה מאוחר יותר בחוק זמני, שחוקק המחוקק, שמטרתו לשמור על יציבות כלכלית ולמנוע זעזועים פוטנציאליים בשווקים. בית המשפט מצא בכך מפלה, הפוגע בזכויותיהם של העותרים לחופש העיסוק, עמדה ששורשיה במקרים קודמים שבהם נקבע כי אפליה דומה אינה חוקית. פסק הדין הדגיש את ההגנה החוקתית על זכויות יסוד, במיוחד כאשר פעולות הממשלה פוגעות באופן שרירותי בתחרות חופשית ובשוויון. למרות זאת, הרוב תמך בהוראת השעה בטענה שהוא משרת מטרה לגיטימית למנוע שיבוש כלכלי במהלך גיבוש מדיניות הביניים, בהתחשב במשכו המוגבל של החוק ובתועלת החברתית הרחבה יותר. חוות הדעת החולקת הדגישה את חוסר ההגינות הפרוצדורלית וסברה כי החוק אינו מוצדק דיו כדי לגבור על זכויות היסוד של העותרים, תוך הדגשת ההשפעה המפלה על ההשתתפות בשוק החופשי. בסופו של דבר, הוראת השעה הגבילה את זכויות העותרים עד לקביעת מדיניות קבע חדשה לאחר אוקטובר 1994, המשקפת את יחסי הגומלין המורכבים בין זכויות הפרט לבין הממשל החקיקתי ברגולציה הכלכלית.