ע"פ 71488/02

תקציר

המערער, נהג אוטובוס, הורשע באי מתן זכות קדימה להולך רגל במעבר חצייה, נהיגה רשלנית וגרימת חבלה של ממש בערכאה נמוכה יותר. המערערת ערערה על החלטה זו, בטענה כי אין כל הוכחה כי האוטובוס פגע בהולך הרגל וכי המשיב לא הוכיח כי ניתן היה למנוע את התאונה. בית המשפט דחה את הערעור. בית המשפט קמא מצא כי הגיע למסקנה סבירה כי האוטובוס פגע בהולך הרגל על סמך עדויות של עדי ראייה וראיות נוספות. בית המשפט קיבל גם את קביעתו של בית משפט קמא בדבר רשלנות, והדגיש כי היה על המערערת לצפות הולכי רגל שחוצים את הכביש, במיוחד במיקום סואן במרכז העיר. טענת המערערת כי התאונה הייתה בלתי נמנעת עקב כניסתו הפתאומית של הולך הרגל למעבר החצייה נדחתה, שכן בית המשפט מצא כי המערערת לא עצרה במעבר החצייה והיה עליה להיות מוכנה למעבר הולכי רגל. כמו כן, בית המשפט אישר עונש של קנס, פסילת רישיון נהיגה ומאסר על תנאי. הראיות תמכו בהחלטת בית משפט קמא, ולא הייתה עילה להתערבות.