ע"פ 21792-04-13

תקציר

המערער עמד בפני אישומים הנוגעים לריבוי עבירות בנייה במבנים שונים, כאשר בית משפט קמא רואה בחומרה את אופיין הכלכלי של העבירות ואת התעלמותו של המערער מצווי בית המשפט. האישום הראשון עסק במבנה גדול בשטח של 1,000 מ"ר המשמש כחנות, שהמערערת לא הצליחה להרוס או לשנות כדי לעמוד בדרישות ההיתר, והמשיכה להשתמש בו שלא כדין. האישומים השני והשלישי כללו מבנים נוספים לשימוש מסחרי, כגון דוכן ירקות, פינת אוכל לעובדים ומחסן בשטח של 600 מ"ר, שהוקמו כולם ללא ההיתרים הדרושים. למרות גזר דין קודם משנת 2006 המדגיש את חשיבות הציות לחוק התכנון והבניה, המשיך המערער בפעולות ובהרחבות בלתי חוקיות. המערער טען כי תשלום היטל משמעותי אמור להפחית את הקנסות שהוטלו, אך הסדר הטיעון קבע אחרת, וקבע קנסות בין 450,000 ₪ ל-1,050,000 ₪ ללא תלות בתשלומים קודמים. הטענות בדבר הסכמתה לכאורה של הוועדה המקומית לצו ההריסה היו חסרות ראיות ולא היה להן משקל בבית המשפט. בית המשפט הגיע למסקנה כי כל משא ומתן עם הוועדה אינו מצדיק את המשך ההפרות, והקנס שהוטל תואם את עסקת הטיעון, תוך איזון חומרת העבירות והודאתו של המערער. משכך, אישר בית הדין לערעורים את ההחלטה המקורית, דחה את הערעור, והורה למזכירות להפיץ את פסק הדין לצדדים הנוגעים בדבר.