דנ"א 7565/09

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס לעתירה לעיון חוזר בפסיקה קודמת של בית המשפט העליון בתיק עבירת מין. פסק הדין המקורי מצא את המשיב אשם בביצוע מעשה מגונה בקטין, העותר מס' 1, והורה לו לשלם פיצוי בסך 5,000 ₪. הסוגיה שעמדה על הפרק הייתה לגבי גובה הפיצויים המגיעים לעותרים. בית משפט השלום ברמלה פסק תחילה לעותר מס' 1 פיצויים לא ממוניים בסך 100,000 ₪, אך שני הצדדים ערערו על החלטה זו לבית המשפט המחוזי. העותרים ביקשו פיצוי נוסף בגין נזק נפשי ופיצויים עונשיים, ואילו המשיב עתר להפחתת הסכום שנפסק. פסק דינו של בית המשפט המחוזי דחה את ערעור העותרים ואישר את החלטת בית משפט השלום, והוביל את העותרים לערער לבית המשפט העליון. השופט א' רובינשטיין דחה את ערעור העותרים אך קיבל את בקשתם למתן רשות ערעור, תוך שהוא מציין כי בעוד שגובה הפיצוי צודק, על הערכאות הנמוכות יותר להנחות יותר בסוגיית הפיצוי בגין סיכון מוגבר לנזק נפשי ופיצויים עונשיים. רובינשטיין הדגיש כי המשפט הישראלי מכיר באפשרות של פיצויים עונשיים במקרים חריגים, אך אלה נדירים ומתרחשים בדרך כלל כאשר אין הליך פלילי. מאחר שהמשיב כבר הורשע בתיק פלילי, אין ההליך האזרחי אמור לשמש תפקיד עונשי. באשר לפיצוי בגין סיכון מוגבר, רובינשטיין הכיר בקושי ליישם דוקטרינה זו במקרה הנוכחי, מה גם שהתשתית העובדתית לטענה כזו אינה מספקת. השופט י' דנציגר הצטרף לפסק דינו של רובינשטיין, ואילו המשנה לנשיא, השופט א' ריבלין, הציע להגדיל את הפיצוי לעותר מס' 1 ל-300,000 ₪. ריבלין התייחס גם לצורך לשקול דרכים לאפשר לנפגעים לתבוע פיצויים מוקדם יותר, במיוחד במקרים שבהם מעורבים קטינים. עם זאת, ריבלין הסכים כי יש להשאיר את סוגיית הפיצויים העונשיים למקרה אחר, שכן היא אינה מרכזית בפסק הדין הנוכחי. בקשת העותרים לדיון נוסף נדחתה, שכן פסק הדין נשוא העתירה לא קבע תקדימים מחייבים, מה גם שלא סגר את הדלת בפני האפשרות לפיצויים עונשיים במקרים המתאימים. בית המשפט הכיר בחשיבותן של השאלות המשפטיות שהועלו, אך קבע כי דיון נוסף אינו ראוי במקרה נדיר וייחודי זה. לפיכך, פסק הדין המקורי עמד בעינו, והעתירה לדיון נוסף נדחתה.