ת"א 36333-11-21

תקציר

זהו סיכום פסק הדין. התובעת, שנפצעה בתאונת דרכים בשנת 2020, תבעה את המבטחת שלה, הנתבעת, בגין נזקי גוף לפי חוק ההפלות. אין מחלוקת על כיסוי ביטוחי וחבות; המחלוקת היא על גובה הפיצוי לו זכאי התובע. נכותו הרפואית של התובע הוערכה בשיעור של 20.4%, המהווים 19% בגין בעיות אורתופדיות ו-2% בגין בעיות פסיכיאטריות. בית המשפט קבע כי נכותה התפקודית של התובעת נמוכה מנכותה הרפואית. התובעת לא הביאה ראיות מספיקות להכנסותיה טרם התאונה כדי לבסס תביעה להפסדי שכר בעבר; לפיכך, לא נפסק לה כל פיצוי על כך. בגין הפסדי שכר עתידיים פסק לה בית המשפט 85,000 ₪, כ-45% מהחישוב האקטוארי המלא, בהתבסס על פוטנציאל ההשתכרות שלה ושיעור נכות תפקודית של 10%. כמו כן פסק לה בית המשפט 3,000 ש"ח בגין הוצאות רפואיות בעבר ובעתיד ו-10,000 ש"ח בגין סיוע עתידי מאחרים. בנוסף, נפסקו לתובע 43,995 ₪ בגין כאב וסבל. בוצעו ניכויים בגין תשלומים שהתובע כבר קיבל מהנתבעת, בסך 10,000 ₪, וגמלאות המוסד לביטוח לאומי בסך 49,649 ₪. לסכום הסופי נוספו שכר טרחת עורך דין, מע"מ, אגרת בית משפט ושכר טרחת מומחה פסיכיאטרי. כתוצאה מכך נפסקו בסך הכל 92,346 ₪, שעל הנתבע לשלם לתובע בתוך 30 יום מיום מתן פסק הדין. הסכום הכולל כפוף גם לניכויים ותוספות כמפורט בפסק הדין.