ת"צ 14646-05-14

תקציר

המשיב, רשות מנהלית, גבה שלא כדין אגרה מהתושבים בגין תווי חניה. המבקש, תושב שחויב בתשלום, הגיש תביעה ייצוגית ובקשה לאישור התביעה. בתגובה הודיעה המשיבה כי תפסיק את הגבייה, מה שהוביל לדיון מקדמי בו הודיע בא כוחו של המבקש כי אינו מתנגד עוד להודעת הפיטורים. כתוצאה מכך נדחתה התביעה, והצדדים נדרשו להסכים על תנאי הפיצוי. המבקשת דרשה סך של 268,000 ₪ שכר טרחת עורך דין ו-53,600 ₪ שכר טרחה לעצמה, ואילו המשיבה טענה כי אין לפסוק שכר טרחה, או לחילופין לפסוק סכומים נמוכים מאוד. בית המשפט שקל את הטרחה והסיכון של המבקש בהגשת התביעה, את טובת ההנאה לקבוצה המיוצגת ואת ההדרכה הציבורית שמעניקה התובענה הייצוגית, לצד ידיעתה של המשיבה על הגבייה הבלתי חוקית והחלטתה לשנות את התנהלותה. בשקלול שיקולים אלה, פסק השופט לטובת המבקשת, ופסק לה שכר טרחה בסך 50,000 ₪ ושכר טרחת עורך דין בסך 130,000 ₪, תוך ציון התנהלותה הלקויה של המשיבה וחשיבותו הציבורית של הליך התובענה הייצוגית להפסקת הגבייה הבלתי חוקית. ההחלטה הדגישה את הצורך לתמרץ תביעות מוצדקות נגד רשויות ציבוריות, ולאזן את פסק הבוררות כדי לעודד תובעים עתידיים תוך התחשבות בקופה הציבורית.