ת"א 15777-02-18

תקציר

התובעים, שנפגעו באירוע טרגי, תבעו מהנתבעים פיצויים בגין נזקי גוף. האירוע התרחש כאשר נורו יריות לעבר הרכב בו ישבו התובעים, במהלך מפגש משפחתי לחגיגת בר מצווה. אין חולק כי האירוע נבע מטעות בזיהוי במסגרת סכסוך פלילי, וכי תיק החקירה נותר פתוח. התובעים טענו כי למשטרה היה מידע מודיעיני מוקדם על האירוע אך היא לא מנעה אותו, ואילו הנתבעים טענו כי לא היה מידע ספציפי שיכול היה להוביל למניעתו. בית המשפט שמע עדויות מכמה עדים, בהם שוטרים, ובחן את הראיות. נמצא כי התובעים לא עמדו בנטל ההוכחה המוטל עליהם, שכן לא היה מידע קונקרטי על האירוע או על כוונות המבצעים. כמו כן, לא הוכח כי פעולות כלשהן שנקטה המשטרה היו יכולות למנוע את הטרגדיה. עדותו של עד ההגנה, מר בן שטרית, נמצאה סבירה ואמינה. הוא הצהיר כי אין מידע ספציפי על תוכניותיו או כוונותיו של מר XXX לפגוע בו, וכי המידע הזמין אינו יכול להצדיק הגבלת תנועותיו או מתן ביטחון. בית המשפט הגיע למסקנה כי יש לדחות את התביעה לגופה, שכן התובעים לא הביאו ראיות מספיקות לתמיכה בטענותיהם. השופט הכיר באופיו הטרגי של האירוע ובסבלם של התובעים, אך הדגיש כי החוק מחייב החלטות המבוססות על ראיות מספיקות. מאחר שהתובעים לא הצליחו להוכיח כי למשטרה הייתה ידיעה מוקדמת או כי פעולות כלשהן היו יכולות למנוע את האירוע, טענת הרשלנות לא נתמכה. בנוסף, התובעים לא הוכיחו קשר סיבתי בין הרשלנות הנטענת לבין הנזק שנגרם.