בג"צ 2632/94

תקציר

פסק הדין הנדון מסתיים בדחיית העתירה ובביטול צו על תנאי. העותרים נדרשים לשאת בהוצאות המשפט של המשיבים 1-4, 6 ו-5, בסך 15,000 ₪ כל אחד. השופט מ' חשין מסכים עם פסק דינו של השופט אור, ומתייחס למושג השיהוי כפי שנבחן על ידי השופט זמיר בתיק קודם. חשין מרחיב על ההבחנה בין חביון "סובייקטיבי" ל"אובייקטיבי", מוצא את המינוחים בעייתיים ומדגיש שכל העיכובים הם סובייקטיביים מטבעם. הדיון מתעמק במושגים "שיהוי" ו"התיישנות", וממחיש כיצד כל אחד מהם חל באופן שונה בהקשרים משפטיים. השופט חשין מדגיש את חשיבות האינטרס הציבורי ושלטון החוק, וקובע כי גם אם החלטה אינה חוקית מבחינה טכנית, יש לשקול היטב את ביטולה במונחים של פגיעה אפשרית בסדר הציבורי ובצדדים שלישיים. הוא מציע כי המושג "שיהוי אובייקטיבי" הוא למעשה עיקרון רחב יותר הנוגע לטובת הציבור, שאינו מתאים להגדרה הקלאסית של שיהוי כפי שהיא מיושמת בדרך כלל בהליכים משפטיים. השופטת ד' דורנר מסכימה עם פסק הדין ותומכת בחוקיות מעשיהם של המשיבים, תוך שהיא מיישרת קו עם דעת עמיתיו מבלי להידרש להבעת עמדה בפרשת נחום שאמר השופט חשין. פסק הדין משקף הערכה מורכבת של דוקטרינות משפטיות והעדפת האינטרס הציבורי על פני עיכובים פרוצדורליים.