ע"מ 32/00

תקציר

פסק הדין המדובר מתייחס להחלטת בית המשפט הצבאי בעניין היעדרותו הממושכת של אדם משירות צבאי, אשר קבע עילות מעצר המבוססות על חשש להימלטות מן הדין, סכנה צבאית אפשרית וחשש לפגיעה חמורה במשמעת הצבאית. עילות אלה, ובפרט החשש מפני הימלטות מן הדין, נותרו תקפות גם לאחר שהאדם קיבל פטור משירות ביטחון. בפסק הדין צוין כי בית משפט קמא לא שקל כראוי את האפשרות לשחרור מותנה ולא הציע תנאים כספיים קונקרטיים לשחרור. במקום זאת, התמקדה עילת המעצר, שהתמקדה בעיקר בחשש לשיבוש המשמעת הצבאית. בית המשפט מכיר בכך שלמרות ההיעדרות הממושכת והנסיבות הסובבות אותה, תיתכן אפשרות לשחרר את הפרט בתנאים כספיים, ובלבד שיוכל להתגבר על נטל ההוכחה הכבד כדי להפיג את החשש מפני הימלטות מן הדין. עם זאת, מאחר שהמערער לא עשה כן, הערעור על שחרורם נדחה. כן מבקש בית המשפט קמא לבחון מחדש את החלופות שהוצעו על ידי ההגנה. החלטה זו ניתנה בפומבי ביום 1.6.2023 בנוכחות הצדדים המעורבים ועליה חתמו תת-אלוף נועה זומר, סגנית נשיא בית הדין הצבאי, וסרן כפיר לב, קצין בית הדין.