ת"א 29500-10-18

תקציר

המחלוקת נסובה סביב הקמתה והפעלתה של קומה מינוס 1 בקניון הזהב בראשון לציון. התובעת, המחזיקה ב-25% מהקניון ואחראית על ניהולו, תכננה להקים שוק מזון בקומה זו. אלא שהנתבעים, שבבעלותם 75% הנותרים בקניון, התנגדו לתוכנית וסירבו לתת את הסכמתם. התובעת טענה כי סירוב הנתבעים היה בלתי חוקי ומנע את מימוש פרויקט שוק המזון והוביל להפסדים ניכרים. מנגד, טענו הנתבעים כי התובעת הפרה את ההסכם בכך שלא בנתה את הקומה כשטח מסחרי רגיל, מה שגרם להם נזקים בסך 59,934,289 ₪. בית המשפט בחן סוגיות שונות, לרבות כדאיות קבלת היתר לשוק המזון והיתכנותו התפעולית, כוונת הצדדים בנוגע לשימוש בקומה מינוס 1 כאמור בהסכם, והסכמת הנתבעים לפרויקט שוק המזון. השופט פסק לטובת הנתבעים, וקבע כי התובע לא הצליח להוכיח קשר סיבתי בין הנזק הנטען לבין מעשי הנתבעים. חוות הדעת של המומחים וראיות נוספות הצביעו על כך שקבלת היתר לשוק המזון אינה ודאית ולא הוכחה היתכנותו התפעולית. בנוסף, השופט פירש את ההסכם בין הצדדים כמצביע על כוונתם לבנות קומת קניון רגילה ולא שוק מזון. התנהלות התובעת לאחר חתימת ההסכם תמכה בפרשנות זו. עוד קבעה השופטת כי הנתבעים לא הסכימו לפרויקט שוק המזון ולא נדרשו לבקש את החלטתו של אדריכל ישר, שכן המנגנון הנזכר בהסכם חל אך ורק על סכסוכים אדריכליים. זאת ועוד, מעשיהם של הנאשמים לא סיכלו את הקמת שוק המזון, ובקשותיהם לקבלת מידע בנוגע לפרויקט היו לגיטימיות. באשר לטענת הנתבעים, מצא בית המשפט כי על התובעת מוטלת חובה לבנות את קומה מינוס 1 כשטח מסחרי רגיל, אך לא עשתה כן. הפרה זו גרמה לכך שהרצפה נותרה ללא שימוש, וגרמה לנאשמים לאבד הכנסות פוטנציאליות. לפיכך חויב התובע לפצות את הנתבעים בגין דמי השכירות ודמי הניהול האבודים, שסכומם ייקבע בדיון עתידי. תביעת התובע נדחתה, ותביעת הנתבעים התקבלה, בכפוף לבירור גובה הנזק. לצדדים ניתן מועד אחרון להגשת טענותיהם בעניין הוצאות המשפט, ונקבע דיון נוסף לדיון בסוגיית הוכחת הנזק.