ע"פ 9104/20

תקציר

ערכאת הערעור דנה בעניינו של המשיב שביצע עבירות חמורות, לרבות שימוש בנשק חם, שהובילו לחבלה גופנית למתלונן. העונש הראשוני נתפס כמקל יתר על המידה, מה שגרם לבית המשפט לשקול החמרה בשל חומרת העבירות ונסיבותיהן. למשיב עבר של הרשעות אלימות, נשק וסמים, ולמרות מאסרים קודמים, המשיך בהתנהגותו העבריינית. מעשה הירי של המשיב במתלונן מטווח אפס, ולאחר מכן בריחתו המיידית מבלי לסייע לנפגע, הפגין אכזריות ואדישות משמעותית. בית המשפט הדגיש את הצורך במדיניות ענישה מחמירה בעבירות נשק כדי להרתיע התנהגות כזו ולשמור על ביטחון הציבור. אי תפיסת נשקו של המשיב היוותה סיכון ציבורי מתמשך, המחזק את הטיעון להחמרת העונש. לפיכך החליט בית המשפט להחמיר את עונשו של המשיב לסך של חמש שנות מאסר, תוך שילוב של ארבע שנות מאסר בפועל עם 12 חודשי מאסר על תנאי במצטבר. למרות הסתייגות מסוימת מהתנהגותו של המתלונן בבית המשפט, פסק לו בית המשפט פיצוי בסך 10,000 שקל, ואישר כי פיצוי הוא זכות לנפגעי הפרת זכויות. בית המשפט אישר את ההחלטה שלא לחלט את רכבו של המשיב, וראה עניין זה בסמכות שיקול דעתה של הערכאה הנמוכה יותר. השופטים עמית וברק-ארז תמכו בהחלטה, כאשר ברק-ארז חיזק את זכותה של המתלוננת לפיצויים ללא קשר להתנהגותה בבית המשפט.