ת"ק 14811-07-14

תקציר

רכבו של התובע נגנב כאשר הנתבע השאיר את הרכב ללא השגחה כשהמנוע פועל. במהלך מרדף משטרתי זמן קצר לאחר הגניבה, גרם הגנב לתאונה בה נגרם נזק לרכבו של התובע. התובע תבע את הנתבע בגין רשלנות, וביקש לקבל את הפיצוי. בית המשפט מצא כי הנתבע הפר את חובת הזהירות שלו כלפי התובע בכך שלא נקט אמצעי זהירות סבירים – כיבוי המנוע והוצאת המפתח מההצתה – כדי למנוע את גניבת הרכב. חובה זו נתמכת בתקנות התעבורה ובפסיקה. למרות שמדובר בגניבה אירוע חריג, אדם סביר יכול היה לצפות את הסיכון לגניבה ואת פוטנציאל הנזק שעלול להיגרם ממנה. עוד קבע בית המשפט כי רשלנות הנתבע היא הגורם העובדתי לנזק, וכי מעשה ההתערבות של הגנב לא ניתק את הקשר הסיבתי המשפטי. יתר על כן, הנזק לא היה רחוק מכדי להטיל אחריות. לפיכך, בית המשפט חייב את הנתבעת באחריות לנזק שנגרם לתובע. עם זאת, בית המשפט דחה את התביעה נגד הנתבעת השנייה, חברת הביטוח, שכן הפוליסה החריגה כיסוי לנזק שנגרם על ידי נהג לא מורשה. התובע קיבל 11,800 ₪, בצירוף ריבית והוצאות, מהנתבע הראשון.