עמ"ש 42659-02-17

תקציר

פסק הדין המדובר עוסק בסכסוך הורי על משמורת קטין ותשלומי מזונות לאחר גירושין. המערער, אביו של הילד, הגיש תחילה תביעה בארה"ב להורות על החזרתו המיידית של הילד לאמריקה בהתאם לאמנת האג, בטענה כי מקום מגוריו של הילד היה בארצות הברית והאם (המשיב) ביצעה מעשה חטיפה בכך שלא חזרה. בית המשפט לענייני משפחה הסכים והורה על החזרת הילד, החלטה שאושרה מאוחר יותר על ידי בית המשפט המחוזי. עם זאת, בית המשפט העליון קבע כי יש לברר את סוגיית המשמורת בישראל ולא ניתנה הוראה על החזרת הילד. לאחר מכן עבר התיק לישראל, כאשר המערערת ביקשה לאכוף את פסק החוץ לתשלום מזונות בסך 48$ לשבוע. בית משפט קמא דחה טענה זו בנימוק שהיא סותרת את תקנת הציבור, שכן בית המשפט העליון כבר קבע כי יש לקבוע את משמורת הילד בישראל. המערער ערער על החלטה זו. ערכאת הערעור הסכימה עם קביעתו של בית משפט קמא, תוך שהיא מצטטת את הקביעה הקודמת כי מקום מגוריו של הילד היה בארצות הברית ואת מעשה אי החזרת הילד על ידי המשיב כמעשה חטיפה. מאחר שבתי המשפט בישראל כבר פסקו כי יש להסדיר את סוגיית המשמורת בישראל, לא ניתן לאכוף את פסק הדין האמריקאי הקודם בעניין מזונות. זאת ועוד, ערכאת הערעור מצאה כי פסק הדין למזונות של בית המשפט האמריקאי אינו תקף, שכן הוא התקבל ללא סמכות שיפוט על המשיבה וללא הסכמתה, והיו פסקי דין סותרים בעניין. פסק הדין הקודם בעניין מזונות, שהיטיב עם המשיב, היה תקף וניתן לאכיפה, ועל כן דחה בית המשפט לערעורים את תביעת המערער וחייב אותו בהוצאות בסך 20,000 ₪ לטובת אוצר המדינה. כל שלושת השופטים הסכימו פה אחד עם החלטה זו.