ע"פ 47/56

תקציר

השופט זילברג נתן את פסק הדין בערעורו של דוד מלכה נגד היועץ המשפטי לממשלה בעקבות הרשעתו של מלכה בעבירה על סעיף 218 לפקודת סדר העונשין, 1936 (הריגה בשוגג) על ידי בית המשפט המחוזי בחיפה. מדובר בסדרת אירועים מצערת שהחלה בנהיגה רשלנית של מלכה שהסתיימה בילד בן שנתיים עם שבר ביד. השתלשלות האירועים החריגה שהתרחשה לאחר מכן, כולל מותו של הילד מטטנוס, הובילה להעמדתו לדין של מלכה. השאלה המשפטית שעמדה בפני בית המשפט הייתה עד כמה ניתן לייחס את "המטרה" ל"רשלנות" הראשונית של מלכא. בית המשפט בחן את היחס בין אחריות פלילית לאחריות אזרחית, ואת תחולתם של עקרונות הסיבתיות בדיני הנזיקין על המקרה הנוכחי. נפסק כי אין די בקשר הסיבתי בין מעשהו של מלכה לבין מותו של הילד כדי להטיל אחריות פלילית. פסק הדין דן בהרחבה בעקרונות הסיבתיות, לרבות מבחן ה"אבל בעד" ובתפקיד הצפייה הסבירה. הוא התעמק גם במקרה האנגלי של Re Polemis, שעסק באחריות לתוצאות של מעשים רשלניים, והגיע למסקנה כי הכלל שנקבע באותו מקרה אינו חל על התביעה הפלילית הנוכחית. זאת ועוד, סעיף 60(א) לפקודת הנזיקין האזרחיים פורש כעומד בעקרון הצפיות מראש, ובכך תומך בטענת המערער כי התוצאה הקטלנית לא הייתה צפויה באופן סביר. משכך, קיבל בית המשפט את הערעור, תוך שהוא מבטל את הרשעתו וגזר דינו של מלכה, ומוצא אותו לא אשם בעבירה לפי סעיף 218.