רע"א 4311/00

תקציר

במקרה דנן, הוציא מינהל מקרקעי ישראל צו סילוק להרחקת המשיב משטח קרקע שנוי במחלוקת בחיפה, מכוח הסמכות הנתונה לפי חוק מקרקעי ציבור (סילוק פולשים). המשיב נדרש לפנות את הקרקע בתוך 14 יום, אך יכול היה לעתור לבית המשפט להוכחת זכותו להחזיק בקרקע. בית משפט השלום בחיפה אישר תחילה את הצו, תוך הכרה בזכותו של המשיב על חלק מהמקרקעין אך לא על שטח האולם שבמחלוקת. המשיב ערער, מה שהוביל להליכים נוספים בבית המשפט המחוזי, אשר ביטל את צו ההרחקה בהחלטת רוב. בית המשפט מצא כי המינהל לא עמד בכל התנאים המוקדמים של חוק הרחקת פולשים, והטיל ספק בחוקיות הצו ובנוהל שלו. החוק, החריג בעקיפת בתי המשפט לפינוי כובשים בלתי מורשים, מחייב רמה גבוהה של ודאות בנוגע לכיבוש בלתי חוקי, שהמנהל לא הצליח לבסס. בית המשפט הדגיש כי יש לנקוט אמצעים אלה בזהירות ורק כאשר קיימות ראיות ברורות, מהן משתמע כי נטל ההוכחה מוטל על המינהל. ערעור המדינה נדחה, ובית המשפט הציע לפתור את המצב באמצעות תביעה משפטית רגילה שתקבע את זכויות שני הצדדים בקרקע, תוך הבטחת הגינות פרוצדורלית ועמידה באמות מידה משפטיות.