ע"פ 9147/01

תקציר

בתיק משפטי מורכב זה הואשם המערער, איש עסקים ישראלי, בעסקאות מימון נדל"ן כוזבות שבוצעו בקליפורניה בין השנים 1989 ל-1991. הוא השיג הלוואות ממספר בנקים בהיקף של כ-20 מיליון דולר, כאשר הסכמים מחייבים להשתמש בכספים אלה לפירעון הלוואות קודמות ולרישום שעבודים בעדיפות ראשונה. למרות התניות אלה, הלוואות קודמות לא נפרעו, והשעבודים לא נרשמו כראוי. ההגנה טענה כי מדובר בעסקאות "ביטוח יתר", פרקטיקה שבה פוליסות ביטוח מבטיחות החזר הלוואה, המקובלת לכאורה בקליפורניה. עם זאת, בית המשפט המחוזי מצא ראיות משמעותיות נגד המערער: עדויות של פקידי בנק, מסמכים כוזבים המעידים על הלוואות קודמות וחוסר עקביות בנרטיבים של המערער. יתר על כן, למרות שעובדת מייסדים טענה כי פעלה במסגרת מדיניות החברה, בית המשפט קבע כי מעשיה היו הונאה אך לא מספיקים לבדם כדי לסבך את החברה במעשים פסולים. בית המשפט המחוזי הרשיע את המערער בארבע עבירות של קבלת כספים במרמה ושיבוש הליכי משפט, גזר עליו למעלה מחמש שנות מאסר וקנסות משמעותיים. עם זאת, בערעור טענה השופטת דורנר כי אין די ראיות לתרמית מכוונת ביחס להגנת "ביטוח היתר", והציעה להחליף את אישומי המרמה בזיוף, בעוד הנשיא א' ברק והשופטת פרוקצ'יה אישרו את מרבית ההרשעות. הם דחו רק את האישום של שיבוש הליכי משפט בשל היעדר ראיות קונקרטיות. לכן, תוך שמירה על הרשעות המרמה, הופחתו חלק מהעונשים. הפרשנויות המשפטיות, הערכות העדויות והערכות המהימנות חושפות את יחסי הגומלין המורכבים בין משפט ומימון במקרה בינלאומי זה.