תא"מ 30475-11-12

תקציר

הנתבעים, ארבעה חברי ארגון אלמנות ויתומי צה"ל, טענו כי התרשמו כי ייפוי הכוח והסכמי השכירות עליהם חתמו עם התובעים, שני עורכי דין שייצגו את העמותה במאבק לקבלת מענק לאלמנות מילואים, ייכנסו לתוקף רק אם יידרש טיפול פרטני בעניינם. הנתבעים ביקשו להוכיח תנאי זה בעל פה, עליו חלקו התובעים, בטענה כי תנאי כזה סותר את תוכן ההסכם הכתוב. השופט קבע כי טענת הנתבעים כי נוסף תנאי להסכם אינה נתמכת בראיות מספיקות. התנאי, שהתייחס לנסיבות בהן יחויבו הנתבעים בתשלום שכר טרחת התובעים, לא הוזכר בהסכם, והנתבעים לא הבהירו מהו טיפול פרטני וכיצד הוא חל על עניינם. כמו כן, נדחתה גם הטענה כי התובעים הטעו את הנתבעים להאמין כי ההסכמים ייכנסו לתוקף רק בתנאים מסוימים. השופטת קיבלה את טענת התובעים כי המו"מ שקדם להסכם נוהל עם הארגון ולא עם הנתבעים הבודדים, ולנתבעים הייתה אפשרות לסרב לחתום על ההסכמים אם לא הסכימו לתנאיהם. השופטת דחתה גם את טענת הנתבעים כי ביטלו את ייפוי הכוח ואת הסכמי השכירות, וציינה כי לא הביאו כל ראיה בכתב לביטול ואינם זוכרים את הפרטים כיצד עשו זאת כביכול. בכל מקרה, על פי תנאי הסכם השכירות, הנתבעים לא היו רשאים לבטל את ייפוי הכוח. גם טענת הנתבעים כי התובעים זכאים לשכר טרחה רק עבור הליך משפטי ספציפי ולא עבור טיפולים אחרים לא צלחה, כאשר השופט קבע כי לשון ההסכם רחבה דיה כדי לכלול את הפעילות הציבורית והחקיקתית שביצעו התובעים לקבלת המענק. בסופו של דבר, קיבלה השופטת את טענות התובעים והורתה על המשך הליכי ההוצאה לפועל כנגד הנתבעים, אשר חויבו לשלם את שכר טרחת התובעים כמפורט בהסכם השכירות. לנתבעים ניתנו 30 יום לקיים את פסק הדין, וכן חויבו לשלם לתובעים הוצאות משפט.