דב"ע לט/31 - 2

תקציר

פסק הדין דחה את ערעור מושב העובדים וקיבל חלקית את ערעורה הנגדי של המזכירה לשעבר, שתבעה את המושב לתשלום שכר, דמי אש"ל, דמי אחזקת רכב, פדיון חופשות, דמי הבראה וספרות מקצועית, בצירוף ריבית והוצאות. בית המשפט הורה למושב לשלם למזכירה עבור פדיון חופשה, דמי אש"ל, אחזקת רכב, ספרות מקצועית ודמי הבראה, בצירוף הפרשי הצמדה, ריבית והוצאות. בית המשפט קבע כי המזכיר זכאי לחופשה שנתית לפי חישוב תקופת עבודתו מינואר 1973 עד נובמבר 1976, שהסתכמה ב-10,448 ש"ח לאחר ניכויים מתאימים. כמו כן נפסקו למזכירה הפרשי ריבית והצמדה, אם כי לא ממועד הגשת התביעה, למעט הפרשי השכר, שהיו אמורים להיות מחושבים ממועד הערעור שכנגד. עוד קבע בית המשפט כי תביעת המושב לקיזוז כנגד חובו של המזכיר למושב אינה תקפה, שכן היא נבעה מיחסיה של המזכירה עם המושב כחבר, ולא כשכיר. לבסוף, בית המשפט לא קיבל את ערעורו הנגדי של המזכיר בנוגע לתביעתו לשכר בתקופה שלאחר מכתב הפיטורים ובקשתו למתן צו הצהרתי להשבתו, שכן טענות אלה לא הוצגו בתביעה המקורית. שני הצדדים זכו חלקית בערעוריהם; לפיכך קבע בית המשפט כי המושב ישלם למזכירה את הוצאות המזכירה ושכר טרחת עורך דין, בסך 300 שקל.