דנג"צ 51314-05-26

תקציר

## ניתוח משפטי של החלטת בית המשפט העליון בעניין דנג"ץ 51314-05-26 **רקע עובדתי:** הבקשה הוגשה לבית המשפט העליון (בשבתו כבית משפט גבוה לצדק - בג"ץ) במסגרת בקשה לקיום דיון נוסף על פסק דין קודם של בית המשפט העליון (בג"ץ 47206-04-26). בפסק הדין הקודם, נדחתה על הסף עתירתו של המבקש, אמיר נסר אל דין, לביטול קנס מינהלי שהוטל עליו בשנת 2023 בגין ביצוע עבודה אסורה בקרקע חקלאית. **טענות המבקש בעתירה המקורית:** 1. **סיווג הקרקע:** המבקש טען כי הקרקע שבה בוצעה העבודה אינה מסווגת כקרקע חקלאית, ולפיכך אין להטיל עליו קנס בגין עבודה אסורה בקרקע חקלאית. 2. **פגיעה בזכות הגישה לערכאות:** המבקש טען כי דחיית בקשתו לביטול הקנס על ידי תובע מוסמך, והיעדר מענה ל"תשובה" שהגיש על החלטה זו, סיכלו את זכותו להגיש בקשה להישפט. בנוסף, טען כי חלק מהוראות חוק העבירות המינהליות, התשמ"ו-1985 (להלן: "החוק") פוגעות בזכות הגישה לערכאות. **החלטת בית המשפט העליון בעתירה המקורית:** בית המשפט העליון דחה את העתירה על הסף, הן מחמת קיומו של סעד חלופי והן מחמת אי-מיצוי הליכים והיעדר תשתית משפטית מספקת. * **סעד חלופי:** בית המשפט קבע כי סעיף 8א(ה) לחוק מאפשר לפרט להגיש בקשה להישפט בערכאה המוסמכת מקום שבו נדחתה בקשתו לביטול הקנס. משכך, נוכח קיומו של סעד חלופי זה, ובשל העובדה שהמבקש נמנע מלמצות אותו, נדחתה העתירה. * **טענות נוספות:** יתר טענותיו של המבקש בנוגע לפגיעה בזכות הגישה לערכאות על ידי הוראות החוק, נדחו אף הן על הסף, תוך ציון אי-מיצוי הליכים והיעדר תשתית משפטית מספקת. **טענות המבקש בבקשה לקיום דיון נוסף:** המבקש טען כי פסק הדין הקודם מעורר שתי סוגיות עקרוניות המצדיקות קיום דיון נוסף: 1. **הגדרת "קרקע חקלאית":** השאלה העקרונית בדבר הגדרתה של קרקע חקלאית לצורך אכיפת החוק. 2. **סופיות החלטת תובע מוסמך:** השאלה האם החלטתו של תובע מוסמך, הדוחה בקשה לביטול קנס מינהלי, מהווה סוף פסוק החוסם את הגישה לבית המשפט. **החלטת בית המשפט העליון בבקשה לדיון נוסף (החלטה הנדונה):** כבוד המשנה לנשיא נעם סולברג דחה את הבקשה לקיום דיון נוסף. **נימוקים לדחיית הבקשה לדיון נוסף (ניתוח משפטי):** כבוד המשנה לנשיא הדגיש כי הליך של דיון נוסף הוא הליך חריג, השמור למקרים של קביעת הלכה הסותרת הלכה קודמת, או הלכה המצדיקה דיון מחדש בשל חשיבותה, קשיותה או חידושה. במקרה דנן, בית המשפט קבע כי ההחלטה הקודמת של בית המשפט העליון (בג"ץ 47206-04-26) אינה קובעת הלכה חדשה או סותרת הלכה קיימת בשום דרך. הנימוקים לדחיית הבקשה לדיון נוסף היו כדלקמן: 1. **ההחלטה הקודמת אינה עוסקת בהגדרת "קרקע חקלאית":** בית המשפט קבע כי פסק הדין מושא הבקשה כלל אינו מתייחס להגדרתה של "קרקע חקלאית" או לשאלה זו. כל ההתייחסות להגדרת הקרקע הייתה חלק מטענות המבקש שנדחו במסגרת העתירה המקורית. 2. **ההחלטה הקודמת אינה עוסקת בסופיות החלטת תובע מוסמך:** גם בנוגע לסוגיה השנייה שהעלה המבקש, קבע בית המשפט כי פסק הדין הקודם לא נדרש לשאלה אם החלטת תובע מוסמך מהווה "סוף פסוק". ההחלטה התבססה אך ורק על קיומו של סעד חלופי (הזכות להגיש בקשה להישפט) שהמבקש לא מימש. 3. **ההחלטה הקודמת מוגבלת לנסיבות המקרה:** בית המשפט הדגיש כי פסק הדין הקודם התמקד בנסיבותיו הפרטניות של המקרה הנדון, ולא קבע כל חידוש הלכתי. המבקש אמנם ניסה להציג את עניינו כסוגיה עקרונית, אך בית המשפט לא קיבל טענה זו. 4. **היעדר הלכה חדשה או סותרת:** משנקבע כי ההחלטה הקודמת אינה קובעת הלכה כלל, ובפרט לא הלכה חדשה או הלכה הסותרת הלכה קודמת, הרי שמתייתר הצורך בקיום דיון נוסף. **מסקנה משפטית:** החלטת בית המשפט העליון בבקשה לדיון נוסף מדגימה את אופיו המצומצם והחריג של הליך הדיון הנוסף. בית המשפט העליון מקפיד כי הליך זה ישמש אך ורק למקרים בעלי חשיבות עקרונית אמיתית, כגון כאשר עולה ספק או קושי בהחלת הלכה קיימת, או כאשר נדרש תיקון או הבהרה להלכה שיצאה מלפניו. במקרה זה, בית המשפט העליון קבע כי העתירה המקורית נדחתה על בסיס הוראות חוק קיימות (סעיף 8א(ה) לחוק העבירות המינהליות) ועל בסיס דוקטרינת אי-מיצוי הליכים, ללא כל צורך בהתייחסות או קביעת הלכה חדשה בנוגע להגדרת "קרקע חקלאית" או לסופיות החלטות תובע מוסמך. משכך, הבקשה לקיום דיון נוסף, אשר נועדה לדון בסוגיות עקרוניות שלא נקבעו בהחלטה המקורית, נדחתה כנדרש.