ר"ע 225/85

תקציר

המבקשים והמשיבים חלקו על הבעלות בחלקת מקרקעין. המבקשים תבעו לסלק את המשיבים מהמקרקעין. בית משפט השלום פסק לטובת המשיבים. המבקשים ערערו לבית המשפט המחוזי, אשר דחה את הערעור. לאחר מכן פנו המבקשים לבית המשפט העליון לקבלת רשות לערער על החלטת בית המשפט המחוזי ולהציג ראיות נוספות. בית המשפט העליון דחה את הבקשה. בית המשפט העליון קבע כי לא ישמע טענות שכבר הועלו בפני בית משפט השלום וחזרו על עצמן בפני בית המשפט המחוזי. עוד נקבע כי בשלב הערעור לא תותר ראיה נוספת, אלא אם כן עלה בידי המבקש להראות כי היא לא הוצגה בערכאה נמוכה יותר מטעמים שאינם בשליטתם. במקרה דנן, המבקשים לא הציגו את ראיותיהם בפני בית משפט השלום ולא הייתה להם הצדקה מוצדקת לכך. יתר על כן, בקשתם להציג ראיות נוספות נדחתה בצדק על ידי בית המשפט המחוזי בנימוק שמדובר בעדות שמיעה שאינה קבילה. המבקשים אף ניסו להציג ראיות חדשות בפני בית המשפט העליון, בטענה כי מותו של עד שינה את קבילות הראיות. בית המשפט דחה טענה זו, שכן מותו של העד אירע לפני הדיון בבית המשפט המחוזי, והמבקשים לא העלו טענה זו בשלב זה. לגופו של עניין, הסכים בית המשפט העליון עם ממצאי הערכאות הנמוכות יותר, לפיהן לא הצליחו המבקשים להוכיח את זהותה וגבולותיה של חלקת המקרקעין הנדונה. לפיכך, בקשת רשות הערעור נדחתה, והמבקשים חויבו לשלם את הוצאות המשיבים.