ע"פ 954/13

תקציר

הכרעת הדין האמורה מתייחסת לערעור בתיק פלילי שבו הורשע מערער בביצוע מעשה מגונה בילדה בת 11, המכונה המתלוננת. הדיון נפתח בהתייחסות לכשלי החקירה והמחדלים שאירעו במהלך בדיקת התיק. אמנם ידוע כי היו ליקויים, כגון היעדר תיעוד נאות וראיות חזותיות, והיעדר מתורגמן, אך אלה אינם נחשבים חמורים דיים כדי להצדיק עיוות דין. לגופו של עניין, אי עימותה, של המתלוננת עם תזכיר של שוטר סיור המציין כי המערער נגע באיברי מינה, נחשב לפגם חקירתי, אך כזה שאינו פוגע במהימנות עדותה של המתלוננת, מה גם שראיות אחרות תומכות בגרסתה לאירועים. ההחלטה שלא להעיד בבית המשפט, כמו גם הבחירה שלא לחקור את אחותה וחברתה של המתלוננת, נתונה לשיקול דעתן של הרשויות ואינה מהווה מחדל של ההגנה. הראיה החשובה ביותר היא עדותה של המתלוננת בפני חוקר הילדים, הנחשבת אמינה בשל קוהרנטיותה, היעדר מוטיבציה להפליל את המערער באופן שקרי ועקביותה עם עדויות אחרות. עדות זו נתמכת גם בראיות עצמאיות, לרבות עדויות הוריה ודודתה של המתלוננת על מצבה הנפשי מיד לאחר האירוע, המאששות את חומרת האירוע. באשר לגזר הדין, המעשה המגונה שבוצע במתלוננת הצעירה נחשב חמור וראוי לעונש הולם. נסיבותיו האישיות של המערער נלקחות בחשבון, אך חומרת העבירה, השפעתה על הקורבן והצורך בהרתעה מצדיקים את העונש שהוטל. לבסוף, ניתן להכיר באפשרות מעצרו המנהלי של המערער לאחר גזר דינו הפלילי, אך יודגש כי מדובר בהליך נפרד הנתון לביקורת שיפוטית משלו. השופט נ' סולברג מציע לדחות את הערעור הן על הכרעת הדין והן על גזר הדין, הצעה המוסכמת על השופטים ח' מלצר ונ' הנדל.