ת"א 26137-05-10

תקציר

פסק הדין עוסק בשטר מתנה שנחתם בשנת 1987, שעסק בסכסוך בעלות מורכב על קרקע בין שתי משפחות. השטר תיאר חילופי מתנות הדדיים של חלקות אדמה בין חסן לבין עלי ומוסא. בעוד עלי ומוסא מילאו את חלקם בהסכם, חסן לא עשה זאת. לאחר מאבק משפטי ממושך, שכלל פסק דין קודם משנת 1998, פסק בית המשפט לטובת התובעת, אמנה חסן זועבי אבו גוש (יורשתו של חסן), והכריז עליה כבעלת חלקות המחלוקת. פסק הדין דחה גם את התביעה הנגדית שהגישו יורשי עלי ומוסא, שדרשו פיצוי על אי עמידתו של חסן בשטר המתנה. המפתח לפסק הדין היה הקביעה כי המתנות המפורטות בשטר אינן תלויות זו בזו, למרות היותן חלק מאותו הסכם. טענה זו נתמכה בראיות המצביעות על כך שעלי ומוסא היו מודעים לכך שחלקו של חסן בקרקע הוחרם על ידי האפוטרופוס לנכסי נפקדים במהלך מלחמת העצמאות, ולכן לא אפשר לו להעניק להם קרקע זו במתנה. השופט לקח בחשבון גם את חוסר הפעולה של יורשי עלי ומוסא לתבוע את הקרקע המדוברת לאורך שנים רבות. יתר על כן, נקבע בפסק הדין כי התחייבותו של חסן להעניק קרקע במתנה לעלי ומוסא מותנית באפשרות לקבל בחזרה את הקרקע מהאפוטרופוס, תנאי שלא התקיים. לפיכך, נדחתה התביעה שכנגד לשווי הקרקע. השופטת התייחסה גם לטענות וטענות קיזוז שונות שהעלתה ההגנה, ודחתה אותן בנימוק שאינן מתיישבות עם העובדות או נעדרות ראיות מספיקות. לבסוף, בית המשפט הורה לנתבעים לכסות את הוצאותיו המשפטיות של התובע, בהתחשב בבחירות הפרוצדורליות של שני הצדדים ובריבוי הליכי הביניים. הסכום הכולל נקבע על 25 אלף שקל.