ע"פ 125/74

תקציר

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט לערעורים פליליים בשנת 1975, עסק התיק בערעורים של מרום חברה לסחר בינלאומי בע"מ ומנהליה, אברהם שמאי ונסים שרבני, על הרשעות בעבירות כלכליות, לרבות מרמה וסחיטה, לפי החוק לתיקון דיני העונשין, התשכ"ג-1963. בית המשפט עיכב את מתן גזר דינו במשך יותר מ-32 חודשים לאחר הגשת כל הסיכומים, מה שעורר טיעונים לביטול ההרשעות או להמתקת העונשים. האישומים כללו זיוף מסמכי יצוא כדי לתבוע החזרים ותמריצים בלתי חוקיים מהמדינה. למרות מורכבות התיק המחייבת פסק דין ממושך, בית המשפט מתח ביקורת על השיהוי כמופרז וחורג מגבולות הסביר, וציין את השפעתו הפוטנציאלית על הצדק. ההגנה טענה כי השיהוי גרם למערערים עוגמת נפש מיותרת והעמידה בספק את יעילותה של תכלית ההרתעה בגזר הדין, נוכח חלוף הזמן הרב מאז בוצעו העבירות. בית המשפט אמנם לא מצא עילה לבטל את ההרשעות על סמך השיהוי, אך הכיר במצוקה שנגרמה בשל חוסר הוודאות המתמשך ופסק להמתיק את עונשי המאסר שנגזרו על שמאי ושרבאני לשנתיים מאסר על תנאי, בהתחשב בעיקרון שמשפטים במועד חיוניים להבטחת צדק הוגן. בית המשפט שמר על הקנסות שהוטלו על שני הנאשמים והדגיש כי השיהוי הפחית את ההשפעה המרתיעה של הענישה, במיוחד בעבירות כלכליות. ערעור החברה על הקנסות נדחה.