ס"ע 54230-12-13

תקציר

פסק דין זה נובע מתביעה שהגיש חקלאי, מר ברדה, נגד עובדו לשעבר, מר מינאייב, שעבד אצלו כנהג משאית במשך כמעט עשר שנים. מר ברדה טוען כי מר מינאייב לווה ממנו כספים ולא החזיר אותם במלואם, לרבות הלוואה לרכישת רכב מאזדה, ולכן מר ברדה דורש ממנו 48,444 ₪. בתגובה הגיש מר מינאייב תביעה שכנגד נגד מעסיקו, בטענה כי מר ברדה לא שילם לו זכויות שונות הקשורות לעבודתו, כגון פיצויי פיטורים, שכר שעות נוספות, הפרשות לפנסיה ועוד, בסך כולל של 419,595 ₪. בית המשפט קיבל בחלקו את טענתו של מר ברדה כי מר מינאייב לווה ממנו כספים והיה עליו להחזיר 17,114 ₪, לרבות שווי רכב המאזדה, שמר ברדה לא הצליח להעביר על שמו של מר מינאייב למרות ששולם לו במלואו. בית המשפט קבע כי התשלומים הנוספים של מר ברדה למר מינאייב, אשר חרגו משכרו החודשי, יכולים להיחשב כהלוואות או תשלומים על חשבון זכויותיו של מר מינאייב, ולכן על מר מינאייב לנכות 137,750 ₪ מהזכויות שהוא תובע ממר ברדה. באשר לתביעתו שכנגד של מר מינאייב, פסק לו בית המשפט סך של 145,062 ₪, כולל גמול שעות נוספות, הפרשות לפנסיה, פדיון חופשה ודמי הבראה. תביעותיו של מר מינאייב לפיצויי פיטורים ותשלומים אחרים נדחו בשל אי הוכחת טענותיו. בנוסף, דחה בית המשפט את בקשתו של מר מינאייב לפיצויים לפי חוק הגנת השכר וחוק הודעה לעובד, וכן את דרישתו לתרומה לקרן השתלמות, שכן צו ההרחבה במגזר החקלאי לא חל על העסקתו. מר מינאייב חויב לשלם למר ברדה את הוצאותיו בסך 10,000 ₪, ולשני הצדדים זכות ערעור לבית הדין הארצי בירושלים בתוך 30 יום מיום קבלת פסק הדין. פסק דין זה ניתן ביום 29.11.2016, ושני הצדדים יקבלו עליו הודעה בהיעדרם.