תנ"ג 43335-11-12

תקציר

המבקשים, משקיעים פרטיים בבזק, חברת התקשורת הגדולה בישראל, ביקשו לערער על כמה החלטות שקיבל דירקטוריון בזק לאחר רכישת השליטה בבזק ב-2010. ההחלטות התייחסו למבנה ההון של החברה וכללו חלוקת דיבידנדים, גיוס חוב והקטנת הון החברה. המבקשים טענו כי ההחלטות התקבלו בחוסר תום לב ובאופן שפגע בחברה, בשל צרכי נזילות דוחקים של בעל השליטה, שרכש את השליטה באמצעות רכישה ממונפת. המבקשים טענו כי ההחלטות נועדו לאפשר לבעל השליטה לעמוד בהתחייבויותיו הכספיות הנוקשות כלפי הגורמים שמימנו את הרכישה. המבקשים ביקשו להגיש תביעות נגזרות בשם החברה. המשיבים, בזק ומנהליה הנוכחיים והקודמים, טענו לדחיית הבקשות על הסף. לחילופין, הם טענו כי ההחלטות התקבלו בתום לב, באופן מושכל ובהיעדר ניגוד עניינים. בית המשפט דחה את טענות המבקשים ואת בקשות האישור. בית המשפט קבע כי ההחלטות הנוגעות למבנה ההון של החברה מוגנות על ידי כלל שיקול הדעת העסקי. בית המשפט מצא כי המבקשים לא הפריכו את חזקת תום הלב של הדירקטורים וכי ההחלטות היו סבירות ועולות בקנה אחד עם טובת החברה. בית המשפט החיל סטנדרט ביקורת מחמיר יותר על ההחלטות, בשל החשש לניגוד עניינים הנובע מהרכישה הממונפת. עם זאת, נמצא כי השפעתו של בעל השליטה על קבלת ההחלטות בחברה לא ביססה עניין אישי בהחלטות. למרות שבית המשפט מצא מספר פגמים בהליך, הוא קבע כי אלה גוברים על שיקולים אחרים, כגון מצבה הפיננסי היציב של החברה והתמיכה הגורפת בהחלטות בעלי המניות. בית המשפט הדגיש כי המבקשים לא הוכיחו כי ההחלטות פגעו בחברה, וכי בכל מקרה הם זכאים לקבל החלטות עסקיות הנוגעות למבנה ההון של החברה, לרבות החלטות המאופיינות בקצרי טווח.