רמ"ש 18027-01-22

תקציר

בתיק בתחום דיני המשפחה התייחס בית המשפט קמא למספר סוגיות הנוגעות להסדרי מזונות ומשמורת בין הורים פרודים. האם טענה להוצאות והכנסות גבוהות יותר, וטענה כי הוצאותיה הסתכמו ב-6,000 שקל, ו-4,000 שקל שכר דירה. האב טען כי האם הרוויחה הרבה יותר, והציג פער בהכנסות המדווחות: האם ב-31,000 ₪ והאב ב-11,000 ₪ נטו. בית המשפט האריך את זמן המשמורת של האב לחמישה לילות במשך שבועיים, תוך שהוא מצטט את ההסכם בין ההורים מבלי לערב את העדפות הילדים ומתיישב עם פסיקה קודמת (ע"א 919/15) המדגישה אחריות שווה. המזונות הזמניים נקבעו על 1,000 שקל לילד, כאשר שני הצדדים התחלקו בהוצאות הרפואיות והחינוכיות. ההחלטה התייחסה לחוק המשפחה הביזנטי, וקבעה את חובת האב לשלם, למעט כאשר האם מסוגלת כלכלית. שהותו של האב עם הילדים, אף שהאם ערערה עליה, נתפסה כעולה בקנה אחד עם טובת הילדים, ובקשתו של האב להארכת זמן לא נתפסה כמונעת ממניעים כלכליים, שכן הגדלת המשמורת מצמצמת את אפשרויות העבודה. בית המשפט דחה את הערעור לשינוי דמי המזונות הזמניים, אישר מחדש את שיקול דעתו של בית משפט קמא וציין כי החלטות זמניות כפופות לשינוי בראיות נוספות. למרות הביקורת על התעלמות מהוצאות חוגים ובריאות, בית המשפט הכיר בהסכמת האב להתחלק בהוצאות אלה. ערכאת הערעור דחקה לקבוע מועד לדיון כדי לאפשר לצדדים להציג טיעונים נוספים, ואישרה את הדרישה להערכה מחדש הוגנת במידת הצורך, תוך הימנעות מהטלת הוצאות.