תפ"ח 39888-08-13

תקציר

התיק סובב סביב רציחתה של אילונה דיאנס, שגופתה נמצאה מבותרת במספר מוקדים בתל אביב. הקורבן הייתה אזרחית רומניה שעבדה כאחות בישראל, ואילו הנאשם, בעלה, היה אזרח טורקי שעבד אף הוא בארץ כפועל בניין. בני הזוג התגוררו יחד בדירה ששכר הנתבע. בליל האירוע היה ביניהם ויכוח על עניינים כספיים, שהוביל לקטטה פיזית. הנאשם היכה את הקורבן בראשה או בצווארה באמצעות פטיש וגרם למותה. לאחר מכן ביתר את גופתה ופיזר את חלקיה במקומות שונים, ככל הנראה כדי לשבש את חקירת המשטרה. השאלה המרכזית במשפט הייתה האם לנאשם הייתה כוונה להרוג, שהיא דרישה להרשעה ברצח. התביעה ביקשה להוכיח כי מעשיו של הנאשם היוו רצח בכוונה תחילה, ואילו ההגנה טענה כי ההריגה הייתה בשוגג ומתוך הגנה עצמית. הנאשם טען כי במהלך הוויכוח הקורבן הפך אלים ותקף אותו בפטיש ולאחר מכן בסכין. לטענתו, הוא פעל מתוך הגנה עצמית, היכה את הקורבן בכתפו עם הפטיש כדי למנוע ממנה לפגוע בו, אך היא התכופפה והפטיש פגע בצווארה וגרם למותה. בית המשפט ניתח בהרחבה את חומר הראיות, לרבות עדויות עדים, דוחות פורנזיים ודברי הנאשם. הם מצאו כמה היבטים בגרסתו של הנאשם לאירועים בלתי הגיוניים ובלתי עקביים, והעלו ספקות לגבי אמינותו. יש לציין כי טענת ההגנה העצמית של הנאשם נדחתה, שכן נקבע כי אין זה סביר מבחינתו להשתמש בפטיש כדי להתגונן מפני תקיפת סכין בדירה קטנה, שם יכול היה בקלות להכריע את הקורבן. כמו כן, בית המשפט בחן את מעשיו של הנאשם לאחר הרצח. הוא לא הגיש עזרה לקורבן ובמקום זאת ביתר את גופתה, מעשה שהצביע על חוסר כוונה לעזור ורצון להסתיר את הפשע. עוצמת מכת הפטיש, המניע לחוב כספי ומחדליו של הנאשם הצביעו כולם על הריגה מכוונת. בסופו של דבר, רוב השופטים, השופט רענן בן-יוסף והשופטת מרים דיסקין, הגיעו למסקנה כי התביעה הצליחה להוכיח את יסוד הכוונה מעבר לספק סביר, ולכן הנאשם אשם ברצח בכוונה תחילה. הם סברו כי מכלול הנסיבות, לרבות השימוש בפטיש כבד, עוצמת המכה והיעדר הסיוע, ממחישים את החלטתו של הנאשם להרוג ואת חזותו את התוצאות הקטלניות. עם זאת, השופט צ' קאפח חלק על כך, וסבר כי יסודות הרצח לא הוכחו דיים. תחת זאת, הוא מצא כי הראיות תומכות בהרשעה בהריגה, שכן מעשיו של הנאשם מצביעים על פזיזות ואדישות לאפשרות של גרימת מוות. באשר לאישומים הנוספים של גניבה ושיבוש הליכי משפט, נחלקו השופטים. השופטים בן-יוסף ודיסקין התנגדו להרשעת הנאשם בעבירות אלה, שכן התביעה לא ייחסה אותן מלכתחילה בכתב האישום. השופט קאפח, לעומת זאת, סבר כי יש להרשיע את הנאשם בשתי העבירות, שכן העובדות הוצגו בכתב האישום, והוא הודה בהן. בסיכומו של דבר, פסק הדין בדעת הרוב מצא את הנאשם אשם ברצח בכוונה תחילה, בעוד שהדעות היו חלוקות לגבי האישומים הנוספים של גניבה ושיבוש הליכי משפט.