ע"א 4166-07-23

תקציר

להלן תמצית פסק הדין: פסק דין זה נובע ממחלוקת על עשרה שיקים שנמשכו מחשבונה של המשיבה, חתומים על ידה ונמסרו למערערת עבור תוצרת חקלאית. הצ'קים תוארכו בין יוני לספטמבר 2019 אך הוצגו לפירעון רק בדצמבר 2020. המשיב טען, כי המערערת לא החזיקה בתום לב בשקרים, ואילו המערערת טענה כי אביה של המשיבה, שקיבל את השיקים, היה צד לשטר ונתן לה את השיקים כתשלום עבור התוצרת. בית משפט קמא דחה את טענת המערערת, בקובעו כי היא לא הצליחה להוכיח את אספקת הסחורה כנגד השיקים וכי המשיב עמד בנטל ההוכחה המוטל עליה מחוסר תמורה. המערער ערער על החלטה זו, אך ערכאת הערעור אישרה את פסק דינו של בית משפט קמא, ולא מצאה נסיבות חריגות המצדיקות שינוי הממצאים העובדתיים. ערכאת הערעור הסכימה כי הצדדים היו צדדים קרובים למעשה וכי המשיבה עמדה בנטל ההוכחה המוטל עליה. בנוסף, דחה בית המשפט את טענות המערערת כי אביו של המשיב היה צד לשטר וכי המשיב חתם על השיקים כערב. לבסוף, אישרה ערכאת הערעור את החלטתו של בית משפט קמא בדבר סף הראיות להוכחת יסוד שלילי. הערעור נדחה, והמערער חויב לשלם את הוצאות המשיב.