תת"ח 1148-11-24

תקציר

התיק המתנהל בבית משפט השלום לתעבורה במחוז תל אביב (בת ים) עוסק בנאשם, סלביק שמאלוב, שהוגש נגדו כתב אישום בגין התניית נסיעה במונית באי שימוש במונה. בא כוח הנאשם הגיש בקשה להמצאת מסמכים לפי סעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982. התביעה התנגדה לבקשה זו. **עקרונות משפטיים וחידושים בניתוח:** 1. **ההבחנה בין סעיף 74 לסעיף 108 לחוק סדר הדין הפלילי:** * ליבת הניתוח המשפטי סובבת סביב קביעת הנתיב הפרוצדורלי המתאים לבקשת הנתבע למסמכים. בית המשפט מקפיד להבחין בין סעיף 74 (גילוי חומר חקירה) לבין סעיף 108 (סמכות בית המשפט להורות על המצאת מסמכים על ידי עד או כל אדם אחר). * **סעיף 74** מיושם בדרך כלל על חומר הנמצא ב"לב המחלוקת" ונמצא בחזקתה או בשליטתה של התביעה. זה כולל חומר הקשור ישירות לעובדות בכתב האישום, עדויות עדים או מהימנותם של עדי מפתח. הכלל הוא שהתביעה חייבת לחשוף חומר כזה להגנה. * **סעיף 108** משמש לחומר שאינו בלב המחלוקת, או כאשר החומר אינו בידי התביעה, או שאינו מוחזק כמצוי בידי התביעה. סעיף זה מאפשר לבית המשפט להורות על המצאת מסמכים מכל אדם, לרבות צדדים שלישיים או אפילו התביעה, אם החומר אינו נחשב ל"חומר חקירה" לפי סעיף 74. * חידוש משפטי משמעותי שהודגש הוא נקודת המוצא הטכנית לקביעת המקום הנכון: אם החומר נמצא בידי התביעה, חל סעיף 74; אם לא, סעיף 108 עדיף. עם זאת, אם החומר נהנה מסודיות (סטטוטורית או משפטית), סעיף 108 מועדף כדי לאפשר טיעונים של הצד שעלול להיפגע מהגילוי. 2. **נטל ההוכחה להפקת מסמכים:** * הניתוח מדגיש כי על פי סעיף 108, הנטל להניח **תשתית ראייתית מקדמית** מוטל על הנתבע. המשמעות היא שהנתבע לא יכול פשוט להגיש תביעה ולצפות מבית המשפט להורות על גילוי; עליהם להציג ראיות ראשוניות התומכות בבקשתם. * בית המשפט דוחה את הרעיון של "מסע דיג", שבו ההגנה מחפשת מסמכים בתקווה למצוא משהו שיסייע למקרה שלהם ללא בסיס עובדתי מוקדם. העיקרון שנקבע הוא שתהליך הגילוי לא צריך לשמש בסיס ראשוני להגנה. 3. **רלוונטיות וערך ראייתי לעומת זכויות פרטיות:** * בבואו לדון בבקשות לפי סעיף 108, על בית המשפט לאזן בין זכותו של הנאשם להליך הוגן לבין הצורך לצמצם את פער הכוחות בין התביעה להגנה, לבין זכויותיו של העד או הצד השלישי שהמידע מבוקש. * איזון זה כרוך בשקלול הרלוונטיות והערך הראייתי של החומר המבוקש אל מול זכויות היסוד החוקתיות של הפרט, כגון פרטיות, כבוד וביטחון אישי. 4. **"נסיבות מיוחדות" ונתוני אכיפה:** * בית המשפט שואב אנלוגיה ממקרה קודם (מדינת ישראל נ' דוד בוטיאר) המציע כי בקשות לנתוני אכיפה עשויות להישקל גם בעבירות שגרתיות אם בוצעו ב"נסיבות מיוחדות". נסיבות אלה יכולות לכלול מניעים כמו גזענות או טרור, או דפוסי אכיפה ייחודיים. * אולם, במקרה הנוכחי, בעוד שההגנה העלתה בעקיפין טענות בדבר "מחסומים" בעת האירוע, היא לא הצליחה לספק תשתית ראייתית מקדמית מספקת כדי לתמוך בטענות אלה או להוכיח כיצד המידע המבוקש לגבי תלונות קודמות של העד (א.ת. 3) היה רלוונטי לאשמתו של הנאשם או לעבירה הספציפית. 5. **אי ביסוס תשתית ראייתית ראשונית:** * הסיבה המרכזית לדחיית בקשת הנתבע היא אי עמידה ברף התשתית הראייתית המקדמית. טענות ההגנה בדבר התנהלותו הנטענת של א.ת. 3 וקיומם של "מחסומים" נחשבו ספקולטיביות ובלתי מבוססות. * בפרט, הבקשה לפירוט כל התלונות שהגיש א.ת. 3 בחמש השנים שקדמו לאירוע, ולסרטונים מהטלפון שלו, נחשבה להפרה בלתי מידתית של זכויותיו של א.ת. 3 ללא בסיס עובדתי קונקרטי. * בית המשפט קובע במפורש כי אין זה מתפקידו "להיכנס לנעלי ההגנה" כדי למצוא ראיות לטענותיהם. **סיכום בית המשפט:** בהתבסס על הכישלון לבסס תשתית ראייתית מקדמית, בית המשפט קבע כי לא ניתן להיענות לבקשה להמצאת מסמכים. בית המשפט הבהיר כי הכחשה זו אינה מונעת מההגנה להעלות טענות אלה בהמשך ההליך או לחקור את העד א.ת. 3 בבית המשפט. העניין נדחה לדיון נוסף.