פר"ק 33345-10-18

תקציר

פסק הדין במקרה זה נסוב סביב האפיון והחישוב הראויים של הריבית על חוב מס של חברה חדלת פירעון. בית המשפט בחן האם יש לחשב את הריבית על החוב לפי סעיף 75 או לפי סעיף 134(א) לפקודה. ההבדל העיקרי נעוץ בהשלכות הכספיות: סעיף 75 מחיל הפרשי הצמדה בתוספת ריבית לא צמודה של 3% וצובר ריבית מדרישת הפירעון, ואילו סעיף 134(א) מחיל ריבית גבוהה יותר על בסיס חוק פסיקת ריבית והצמדה. במקרה זה, הפער הכספי בין שני הסעיפים מסתכם ב-649,775 שקל. בית המשפט קבע כי סעיף 75 חל על חיובי ריבית לא חוזיים, כגון ריבית סטטוטורית על חובות מס, שכן חובת התשלום נובעת מדין, ולא מכל הסכם מכללא בין הנישום לרשות המסים. לפיכך, יש לחשב את הריבית על חוב המס של החברה לפי סעיף 75 לפקודה. כמו כן, קבע בית המשפט כי יש לצבור ריבית ממועד ההודעה הראשונה שנשלחה לחברה, שהוא מועד דרישת הפירעון, כאמור בסעיף 75. החלטה זו עולה בקנה אחד עם עקרון השוויון בין הנושים בהליכי חדלות פירעון, ומבטיחה כי הנושים לא ייהנו בעקיפין מחובות שלא הוסכמו במפורש. פסק הדין דחה את הערעור, עם תיקון מינורי לעניין ניכוי מס תשומות, המאפשר הכרה בחוב של 31,303 שקל ביחס לרכיב זה.