ת"א 49454-01-11

תקציר

המקרה שלפנינו הוא תביעה לפיצויים בגין נזקי גוף שנגרמו לתובע בתאונת דרכים. אין מחלוקת על אחריות הנתבעים לנזקי התובע; נקודת המחלוקת היא גובה הפיצוי החייב. התובע, שהיה מעורב בתאונת דרכים בשנת 2010, סבל מפציעות שנגרמו לו נכות רפואית בשיעור של 42%. נכות זו, יחד עם תקופת אשפוזו של התובע, מזכה אותו בפיצוי נזק לא ממוני. בית המשפט קובע את נכותו התפקודית של התובע בשיעור של 30%, המהווה את הבסיס לחישוב הניכוי מכושר השתכרותו. בסיס השכר נקבע על 7,500 שקל - נמוך מהשכר הממוצע במשק - בשל עברו התעסוקתי המעורער של התובע ומעורבותו בפלילים. לתובע נפסקים 60,000 ₪ בגין אובדן השתכרות בעבר ו-620,261 ₪ בגין הפסדי השתכרות עתידיים, לצד 74,431 ₪ בגין הפסדי פנסיה. עבור ההזדקקות לעזרה מהזולת מקבל התובע 55,000 ₪ בעבר ובעתיד. בנוסף, נפסק לתובע סך של 83,626 ₪ בגין הוצאות רפואיות ואחרות, לרבות טיפולי שיניים, טיפולים פסיכיאטריים, תרופות והוצאות נסיעה. סך הפיצויים עומד על 834,298 שקל. עם זאת, מסכום זה ינוכו ארבעה תשלומים תכופים ששולמו לתובע בסך כולל של 96,000 ₪, בצירוף הפרשי הצמדה וריבית. הנתבעים ישלמו גם חלק משכר טרחת עורך הדין של התובע.