ת"א 34720-06-21

תקציר

פסק הדין דן בגבולות סדר הדין האזרחי ובמגבלות ההתיישנות הסטטוטוריות על תביעות. סילוק התביעה על הסף הוא אמצעי קיצוני שעל בית המשפט לנקוט משנה זהירות בקבלתו, גם אם סיכויי הצלחתו של התובע נראים קלושים. דחייה על הסף מחמת התיישנות היא תוצאה חמורה במיוחד, המביאה לדחיית התביעה ולא לדחייתה, ולכן יש להשתמש בה רק בתרחישי קיצון. על בית המשפט לקבל כאמת את העובדות הנטענות בכתב התביעה בעת בחינת בקשה לסילוק על הסף על יסוד תקופת ההתיישנות. בהינתן שאין מחלוקת עובדתית בין הצדדים בתיק זה, הבקשה נבחנת על סמך הטענות העובדתיות בכתב התביעה ומשמעותן המשפטית. במקרה זה, התביעה כנגד הנתבע היא בגין רשלנות וכפופה לתקופת התיישנות של שבע שנים. "עילת התביעה" במקרה זה קמה בהתקיים שלושה תנאים: התגבשו העובדות המהותיות המזכות את התובע בסעד; לתובע נודע על עילת התביעה; והיה כוח פעולה קונקרטי שאפשר לתובע להביא את התביעה לבית המשפט. העובדות המהותיות המזכות את התובעת בסעד התבררו, לכל המאוחר, ביום 28/04/2014, והתובעת הייתה מודעת לעילת התביעה ביום 05/04/2014, כפי שעולה מכתב הדרישה המפורט שנשלח למנהל הסניף. מכתב הדרישה העוקב שנשלח על ידי עורך דינו של התובע לא הכיל מידע חדש ולא האריך את מועד ידיעת עילת התביעה. מאחר והתביעה הוגשה ביום 15/06/2021, מעבר לתקופת ההתיישנות בת שבע השנים, היא נחשבת מיושנת ונדחית על הסף, בהתאם לתקנה 43. משכך, חויב התובע לשלם לנתבע את הוצאותיו שנגרמו לו בהליך, בסך 850 ₪. זכות הערעור נשמרת לשני הצדדים, כמפורט בחוק.