ב"ל 56781-06-13

תקציר

חוות הדעת של המומחה, כפי שהתבקשה על ידי בית המשפט, מתמקדת בקשר שבין חשיפה לקרינה מייננת לבין סרטן, ובפרט לוקמיה מיאלואידית כרונית (CML). רמות החשיפה השנתיות המותרות לקרינה מייננת הן 50 mSv או 20 mSv, מה שמוביל לרמות חשיפה חודשיות של 4.166 mSv או 1.666 mSv, בהתאמה. המומחה מציין כי הסף למדידת קרינה אינו אפס מוחלט וכי יש לקחת בחשבון את קרינת הרקע. באשר לחשיפת התובע, המומחה מסווג אותה כחשיפה קצרת מועד ומאשר כי היא נופלת בתחום עיסוק הידוע כקשור לסרטן, ובפרט ללוקמיה. עוד מודה המומחה כי התובע חווה חשיפה נקודתית מצטברת וחריגה. חוות הדעת מפנה גם למספר מחקרים הבוחנים את הקשר בין חשיפה לקרינה לבין סרטן. מחקר אחד משנת 2007 הבחין בעלייה משמעותית גבולית בסיכון ללוקמיה בחשיפות מתחת ל-10 mSv ועלייה משמעותית מעל רמה זו. המומחה מתייחס למודל מינון ללא סף ליניארי, המציע קשר ליניארי בין הסיכון לסרטן לבין חשיפה לקרינה מייננת, גם ברמות נמוכות, ותומך במודל זה. בנוסף, המומחה מסכים עם ממצאיהם של שני מאמרים: BEIR VII שלב 2 (2006) וסיכון לסרטן מחשיפה מקצועית (2009). מקורות אלה מצביעים על כך שגם למינונים נמוכים של קרינה יש פוטנציאל לגרום לעלייה קטנה בסיכון לסרטן ולספק הערכות של הסיכון לכל החיים הקשור לחשיפה לקרינה. בהתחשב בדין העברי ובמסגרת הביטחון הסוציאלי, המומחה מכיר בכך שקיומו של בית ספר לרפואה התומך בעמדת התובע הוא משמעותי, גם בנוכחות חוות דעת רפואיות מתחרות. בהתבסס על הספרות והמחקרים הרפואיים הזמינים, קיימת הסתברות של יותר מ -50% כי חשיפה לקרינה מייננת יכולה להיחשב לאחד הגורמים לסרטן CML. קביעה זו נעשית תוך התחשבות בגורמים כגון גיל התובע, מאפייני מחלתו ורמת החשיפה. לאור הערכת המומחה, יש מקום לשינוי במסקנות באשר לקשר הסיבתי בין חשיפת התובע לקרינה מייננת לבין סרטן CML. תשובה זו מספקת סיכום מקיף של חוות דעת המומחה, תוך התחשבות בשיקולים משפטיים וגורמים אישיים, והיא עשויה לשמש בסיס לדיונים משפטיים נוספים.