בג"צ 6247/04

תקציר

במקרה הנוגע לזכותה של העותרת למעמד בישראל, נדרש בית המשפט לשאלה האם אלמנה לא יהודייה של גבר יהודי, שנישאה לאחר מכן בשנית, זכאית לעלות מכוח סעיף 4א לחוק השבות. העותר, אזרח רוסי יליד 1948, נישא לגבר יהודי ונשאר בברית המועצות גם כאשר משפחתו עלתה לישראל. לאחר מות בעלה בשנת 1980 ושהותה הבלתי חוקית בישראל, נישאה בשנית ליהודי ישראלי. בקשתה לקבלת מעמד הייתה מסובכת עקב גירושיה לאחר מכן, אלימות במשפחה לכאורה והגשת מסמכים מזויפים בעבר. בית המשפט בחן את הפרשנויות הלשוניות, הסובייקטיביות והאובייקטיביות של חוק השבות. הוא מצא כי בעוד שהחוק נועד להקל על הגירה יהודית ואיחוד משפחות, כולל בני משפחה לא יהודים של יהודים, הוא אינו מרחיב זכות זו למי שנישאו מחדש לאחר זכאותם הראשונית. בית המשפט ציין כי נישואיה מחדש של העותרת ללא-יהודי ניתקו את זיקתה במידה מספקת כדי לפסול אותה לפי חוק זה. באשר לתביעתה לפי חוק האזרחות, מעמדה לא היה מוצדק בשל היעדר נישואין יציבים וארוכי טווח לאזרח ישראלי. עם זאת, בשל טענות לאלימות במשפחה וגורמים הומניטריים אחרים, בית המשפט חייב בדיקה נוספת של הוועדה לעניינים הומניטריים של משרד הפנים. עד לקבלת החלטה יונפקו היתרי שהייה זמניים. אם לא יהיה מרוצה, יוכל העותר לערער עוד. לפיכך, העתירה הראשונית נדחתה, תוך הכרה בחוסר זכאותה מכוח חוק השבות, בעוד שתביעותיה ההומניטריות נותרו בבדיקה.