ת"ב 26523-07-20

תקציר

בית המשפט דן בתוקפו של הסכם בוררות ובעילות המצומצמות שעליהן ניתן לערער על פסק בוררות. במקרה זה, העובד טען כי יש לבטל את פסק הבוררות משום שלא היה הסכם בוררות תקף, אך בית הדין חלק על כך, תוך שהוא מצטט חוקים רלוונטיים ופסקי דין קודמים. בית הדין הדגיש כי העובד גם הסכים להליך הבוררות מספר פעמים, לרבות חתימה על שטר בוררות והשתתפות בדיוני הבוררים. בהתייחסו לעילות הביטול, דחה בית הדין את טענות העובד כי הבוררים נהגו בחוסר אובייקטיביות וביצעו טעויות מהותיות. עם זאת, בית המשפט מצא צדק בטענה כי הבוררים פעלו ללא סמכות. בית הדין הלין על החלטת הבוררים לבטל את דיון ההוכחות ולפסוק לטובת המעסיק את מלוא סכום התביעה, כאשר העובד לא עמד בהחלטתו להפקיד תשלום. לדברי בית המשפט, פעולה זו היוותה מחיקת ההגנה וחרגה מסמכות הבוררים. פסק הדין מפרט את סמכויות הבוררים ביחס להבטחת התנהלות הבוררות ומציין כי הסמכות למחוק תביעות היא אמצעי חריג. בית המשפט הגיע למסקנה כי פעולות הבוררים אינן קשורות לניהול הבוררות וכי החלטתם אינה סבירה. לפיכך, החליט בית המשפט להחזיר את התיק לבוררים תוך מתן הוראה לקבוע מועד לדיון כאמור בפסק הבוררות החלקי. כל צד היה אחראי להוצאותיו, ופסק הבוררות בוטל בהתאם.