ע"א 10409/06

תקציר

הערעור הוא על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים, אשר דחה טענת רשלנות רפואית שהגישו המערערים נגד המשיבים – קופת חולים כללית ובית החולים הדסה – בעקבות הנזק הנוירולוגי שנגרם למערערת. עיקר הטענות היו כי היה על המשיבים לזהות ליקוי בראשו של המערער שניתן היה לזהותו בבדיקות הדמיה, וכי חלה הידרדרות במצבו עקב טיפול רשלני בבית החולים. בית המשפט המחוזי מצא כי הדימום בראשו של המערער היה ספונטני ומקורו לא ידוע, ועל כן המשיבים לא התרשלו טרם האירוע. עוד נקבע כי מצבו של המערער במהלך אשפוזו לא נבע מזיהום, ועל כן הטיפול שקיבל בו לא הסב לו נזק נוסף. בית המשפט שלערעור הסכים עם ממצאי בית המשפט המחוזי וקבע כי הם מבוססים דיים. הגם שנפלו פגמים ברישומי המשיבים, הם לא גרמו נזק ראייתי למערערים, וממילא די היה במשיבים להוכיח כי לא התרשלו. יתר על כן, היכרותו של השופט עם בית החולים הדסה לא הצדיקה את פסילתו, ולא נפגעה זכותם של המערערים לחקור עדים בחקירה נגדית. הערעור נדחה, ופסק דינו של בית המשפט המחוזי התקבל.