ת"א 6002-06-23

תקציר

החלטת בית המשפט מתייחסת לבקשה לצו עיקול זמני שהגיש התובע, מאיר בייגל, נגד הנתבע, דנשר. הטענה העיקרית היא האם הנתבעת מכרה את מוצרי התובעת במחירים נמוכים מאלה שנקבעו על ידי התובעת, ובכך הפרה את הסכם ההפצה שלהם. ההסכם מעניק לבייגל את הסמכות לקבוע מחירים והנחות. בייגל טוען כי דנשר העניקה ללקוחות הנחות בלתי מורשות, וכתוצאה מכך נגרמו להפסדים. עם זאת, בית המשפט מוצא כי פרשנות ההסכם אינה פשוטה ומציבה אתגרים בפני טענתו של בייגל. תביעתה של בייגל מורכבת משלושה חלקים: הפסדים שנגרמו עקב הנחות בלתי מורשות (2,100,034 ש"ח), הפסדים צפויים מהנחות קבועות עתידיות (3,625,418 ש"ח) ואספקת מוצרים שלא שולמו (268,582 ש"ח). בית המשפט מכיר בכך שביגל לא הוכיח היעדר הצדקה סבירה למתן צו עיקול זמני. בעוד בייגל הוכיח מקרה לכאורה, סיכויי הצלחת התביעה, במיוחד בסכום המשמעותי הנתבע, אינם גבוהים. יתר על כן, בייגל לא הוכיח די הצורך את מצוקתו הכלכלית של דנשר או את קריסתו הקרבה. בהתחשב בפוטנציאל הפגיעה בפעילות העסקית ובמוניטין של דנשר, גם מאזן הנוחות אינו נוטה לטובת בייגל. לפיכך, הבקשה לצו עיקול זמני נדחית. עוד מציין בית המשפט כי אין ראיות לשיהוי מצדו של בייגל. בעקבות זאת חויב בייגל לשלם לדנשאר שכר שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 שקל.